החלטת בג"ץ בעניין ההפגנות נגד היועמ"ש בפתח תקווה, הנמשכות כבר כמעט 50 שבתות, נאמרה הפעם בקול צלול, רם וברור, בניגוד להחלטת הביניים מחודש אוגוסט, אז הייתה מעורפלת ולא נחרצת, ונקבעו מגבלות לא קלות על מארגני ההפגנות.
אינני סבור שיש מקום להפעיל לחץ מכל סוג שהוא על היועמ"ש בקשר להחלטות להעמיד חשודים לדין. יש כאן קרבה מסוכנת לעבירה של שיבוש הליכי חקירה. אך השאלה המרכזית הערכית שעמדה לעיני בית המשפט היא שאלת האיזון הראוי בין חופש הביטוי וחופש ההפגנה מחד לבין הזכות לפרטיות של הדיירים בקרבת הכיכר מאידך. ועל כך כבר אמר השופט דנציגר בדיון באוגוסט: "הזכות של תושבי השכונה לשקט... במסגרת האיזונים, נמצאת במקום נמוך מאוד למטה".
חיות אישרה הפגנות - גם מול ביתה
המשטרה, כמו גם תושבי הכיכר וסביבתה, סברו שעל פי הדין, ההפגנה טעונה רישיון שלא ניתן לה. המארגנים, מצדם, סברו שאין צורך ברישיון ושיש להסתפק במתן הודעה בלבד כדי לאפשר לרשויות האכיפה להתארגן לשם שמירת הסדר הציבורי. ואכן, בפקודת המשטרה המנדטורית, שלאורה אנו חיים גם היום, נאמר שאם מפקד מחוז סבור כי קיום הביטחון או הסדר הציבורי נמצא בסכנה, הוא רשאי לדרוש שכל מי שמקיים אסיפה או תהלוכה יבקש רישיון מהמשטרה לפחות חמישה ימים לפני האירוע. אלא שאליה וקוץ בה, בסעיף צמוד מוגדרת אסיפה כך: "50 איש או יותר שיתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה בעל עניין מדיני".
בכך קיבל בג"ץ החלטה ערכית וחד־משמעית, שמשמעותה היא העצמת הזכות להפגנה. חשוב לציין כי השופטת אסתר חיות, שתיכנס בהמשך החודש לכהונתה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון, ואשר כתבה את פסק הדין העיקרי, קובעת: "היועמ"ש אינו חסין מביקורת ציבורית". כך גם השופטים. ואגב, בימים אלה מועתקת ההפגנה שהתקיימה מול ביתה של הנשיאה היוצאת נאור - בנושא הפליטים המציפים את דרום תל אביב - אל ביתה של הנשיאה הנכנסת חיות.
עוד קבעה השופטת חיות: "ביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא נשמת אפה של הדמוקרטיה". מעניין לראות כיצד תשפיע החלטת בג"ץ החשובה והערכית והעקרונית על המשך ההפגנות בכיכר גורן.