כישראלים אנחנו סובלים לא אחת מיחסי אהבה־שנאה עם אירופה. המערכת הפוליטית הדמוקרטית שלנו ספגה ממיטב הערכים והתרבות האירופית, ואנחנו נהנים משיתוף פעולה כלכלי, מדעי ואסטרטגי עם אירופה. אבל תמיד תמיד צרובה בזיכרוננו ההיסטוריה האפלה של השואה והרדיפות האנטישמיות, ונוסף על כך, אנחנו מתוסכלים כאשר האירופים לא מכירים באינטרסים הביטחוניים הלגיטימיים שלנו ועומדים לצד הפלסטינים נגדנו.
דווקא בעת הזו, בפני ישראל נפתח חלון הזדמנויות ייחודי לשדרוג היחסים עם אירופה באופן אסטרטגי, שישפר את הביטחון והכלכלה שלנו לדורות. לצערי, ראש הממשלה נתניהו מסתכן בהחמצת ההזדמנות הזו עם אירופה. תוכניות לשדרוג היחסים בין האיחוד האירופי לישראל הוקפאו מאז כניסתו לכהונת ראש הממשלה ב־2009, וזאת בשל השחיקה המתמשכת בתפיסת אירופה את מחויבותו לפתרון שתי המדינות.
מובן שחלק ניכר מהאשמה במבוי הסתום המתמשך בינינו לבין הפלסטינים רובץ עליהם. בסרבנותם, בעקשנותם, בפיצול הפנימי בתוכם וכמובן באלימות ובהסתה המתמשכים מצדם. מובן גם שאיננו יכולים לפתור את הסכסוך בדרכי שלום רק בעצמנו. אבל אירופה, בעיקר הכוחות הבולטים בתוכה, רוצה לראות שאנחנו לפחות רציניים בכל הנוגע להגעה לפתרון הסכסוך, בין שבהדרגה ובין שבמאמץ מרוכז ורציני.
הבעיה היא שמי שמשלמים את מחיר הקיפאון ביחסים עם אירופה הם קודם כל אזרחי ישראל. דווקא עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו צריכים להיכנס לדיאלוג מרחיק לכת עם אירופה. האיחוד האירופי עומד בפני אתגרים חסרי תקדים בסביבה בינלאומית בלתי יציבה ובלתי צפויה. ועל רקע זה, יש לנו הרבה מאוד מה להציע והמון מה להרוויח.
בעת שכלכלות של מדינות רבות באירופה סובלות מצמיחה נמוכה ומאבטלה גבוהה, הכלכלה הדינמית והיזמית של ישראל הופכת שותפה אטרקטיבית. כאשר אירופה ניצבת אל מול איומים ביטחוניים פנימיים וחיצוניים חסרי תקדים, ישראל יכולה להביא לה ידע טכנולוגי, ביטחוני ומודיעיני יקר ערך. במצב שבו יציבותה של אירופה מושפעת ישירות מההתרחשויות במזרח התיכון הגועש, ישראל היא בעלת ברית אסטרטגית חשובה עבורה. אנחנו אפילו מציעים מקור אנרגיה חלופי שלא יסולא בפז - גז טבעי - עבור יבשת שמשתוקקת לגוון את מקורות האנרגיה שלה. וכעת, יותר מתמיד, הכאוס באזור שלנו, שמורגש היטב באירופה, מדגיש את הערכים שאנו חולקים עם המערב.
אם כן, זהו בדיוק הרגע המתאים למנהיגות ישראלית אחראית, בעלת יכולת קריאה ברורה של המצב, שתיכנס לדיאלוג אינטנסיבי עם מנהיגי האיחוד האירופי, במטרה להרחיב את שיתוף הפעולה ולהעמיק את התמיכה הפוליטית של אירופה בישראל.
סדר היום לשדרוג היחסים עם אירופה יכלול בהכרח שורה ארוכה ומהותית של נושאים, ובהם חסימת מהלכים אנטי־ישראליים מצד הפלסטינים באו"ם ופיתוח אסטרטגיה משותפת לפירוק תנועת ה־BDS, חתירה לתמיכה אירופית בדרישות הלגיטימיות שלנו בנוגע לפתרון שתי המדינות, ובכלל זה הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ובגושי ההתיישבות, וכמובן הכרה בתביעות הביטחוניות של ישראל במסגרת פתרון שתי המדינות, שבמרכזה הבטחת נוכחות ישראלית ארוכת טווח בבקעת הירדן.
עכשיו יותר מאי־פעם, סביר שהאירופאים יכירו בסכנה של ואקום ביטחוני אפשרי מכיוון מזרח וישאפו לשדרג את שיתוף הפעולה איתנו בתחום המאבק בפשיעה ובטרור. בד בבד עלינו לבנות יחדיו חזית אחידה נגד הכוחות הסונים הג'יהאדיסטיים וכנגד פעולתה הרדיקלית של איראן באזור.
במישור הכלכלי יש לחתור לשדרוג היחסים הכלכליים באמצעות מתן נגישות גדולה יותר לכלכלה הישראלית בשוק האירופי והעמקת שיתוף הפעולה בתחומי החיים השונים כבריאות, חינוך, מדע, מחקר ואנרגיה, באופן שישפר את החיים ואת מיצוי ההזדמנויות של כל ישראלי.
עלינו לבנות עתיד שבו ישראל ממוקמת בלב שיתוף הפעולה הביטחוני בין אירופה לבין המדינות הערביות המתונות, המתמודדות כמונו עם האיום המשותף של הקיצוניות האסלאמית. אנו צריכים לשאוף לעתיד שבו אנו נהנים מתפקיד כלכלי מרכזי כמדינה בעלת יכולת השתלבות גבוהה בשוק האירופי, הפועלת במקביל להגברת שיתוף הפעולה עם שכנותיה - מדינות ערב המתונות. בעיקר כשהעולם הערבי מסביבנו משתנה לנגד עינינו, כשדור חדש של מנהיגים מוביל אותו ומוכן יותר מאי־פעם לשיתוף פעולה עם ישראל.
כדי להתחיל לנצל את ההזדמנות הזו, אין פירוש הדבר שעלינו להגיע לפתרון הקבע של הסכסוך עם הפלסטינים כבר מחר. מנהיגי אירופה ערים לכך שהפלסטינים מצויים בכאוס פנימי ובמחלוקת קשה בתוך עצמם וגם לאחריותם למצב. אבל אנחנו יכולים להראות שאנחנו רציניים בחתירה לפתרון שתי המדינות על ידי גיבוש תוכנית ישראלית אמינה לטווח ארוך, שתכלול תנועה בשלבים לעבר היעד של שתי המדינות, תוך יוזמה למשא ומתן אזורי על בסיס עקרונות מיוזמת השלום הערבית וצעדים בוני אמון יזומים לכיוון היפרדות מהפלסטינים.
כל היתרונות שלנו - המיקום הגיאוגרפי; הכלכלה המפותחת והיזמית שלנו; רמת האינטגרציה הכלכלית והתרבותית הגבוהה שלנו עם אירופה; היחסים הכלכליים והביטחוניים המיוחדים עם ארה"ב; והאוכלוסייה דוברת הערבית הגדולה שלנו - מעניקים לישראל את הפוטנציאל להפוך מדינה מרכזית בין אירופה למזרח התיכון. הוסיפו לכך את היחסים הכלכליים ההולכים וגדלים עם סין והודו, והרי לכם מדינת ישראל שיכולה ליהנות מכל העולמות.
אם נחמיץ את החלון הזה, הדורות הבאים של אזרחי ישראל הם אלו שישלמו את המחיר. המגמות הדמוגרפיות באירופה פועלות נגדנו. הדור הצעיר במדינות המובילות במערב אירופה פחות אוהד כלפי ישראל, זיכרון השואה ולקחיה מתעמעם ככל שחולף הזמן והאוכלוסייה המוסלמית באירופה גדלה. הלחץ הפוליטי הפנימי על המערכות הפוליטיות בתוכה עלול לדחוף לבידודה של ישראל, אם לא נפעל כעת. והראיה לכך, כפי שציינתי בפתח המאמר, היא שמאז 2009, כבר שמונה שנים, ישראל סובלת מקיפאון מתמשך ביחסיה עם אירופה.
הנה כי כן, ההזדמנות עצומה. הפוטנציאל גדול מאי־פעם. עלינו לקרוא את המפה ולהתקדם במקום להתפלמס. לנוע באומץ ובנחישות כי אירופה דווקא כן מחכה לנו!
הכותב הוא ראש האופוזיציה וחבר כנסת מטעם המחנה הציוני ומפלגת העבודה