נשיא המדינה לא נולד מן הים. הוא צמח על יציעי מגרש ימק"א המיתולוגי כאחד מאוהדיה של בית"ר ירושלים. שם גם החלה הקריירה הציבורית שלו, שעברה עם השנים גם דרך תוכניות ליצנות בטלוויזיה – עד לכיסא יו"ר הכנסת. ואינני אומר את הדברים לגנותו של ראובן ריבלין, המעדיף עד היום שיקראו לו רובי, משל היה עדיין אוהד שקופץ משמחה ללא גופייה כל אימת שאודי רובוביץ' נועץ את הכדור ברשתה של הקבוצה שמנגד, אלא לשבחו. טוב שיש לנו נשיא עממי, ירושלמי בכל נימי נפשו, שידע כל השנים להדגיש את היותו מתגורר בירושלים ואת מקורותיו האידיאולוגיים במחנהו של זאב ז'בוטינסקי.
אבל לא בזה העניין. מאז היבחרו, מקפיד ריבלין להרגיז את הציבור הענק שהיה לו לבית כל ימיו תוך שהוא שוכח מי באמת בחר בו. כמה עשרות חברי כנסת הם אלה שהעדיפו אותו על פני מאיר שטרית, מטעמים של פוליטיקה פנימית. לא העם בחר בו – ולכן קשה לומר שהוא הגיע למשכן נשיאי ישראל לאחר שנים של התבטאות בכתובים ועריכת משנה סדורה. ואם משווים אותו לשמעון פרס, מי שקדם לו באותו תפקיד, קשה לומר שמישהו ידע אי פעם, לפני שהוא נבחר, את עמדותיו בנושאים שהיום הם על סדר יומנו.
ואת כל זה אני אומר נוכח נאומו המתלהם בפתיחת מושב הכנסת. לפתע פתאום, אנו ניצבים בפני מודל חדש של ריבלין: ממלכתי, נשכני, עוקצני. שנים רבות של שיח ימני נמחקו כלא היו – ואלה לא דברים בעלמא. דווקא בימים אלה, לקראת יום השנה לרצח יצחק רבין, חיפשתי דברים שאמר ריבלין בזכות הסכמי אוסלו הנואלים שהתקבלו בידי ממשלה נבחרת – ולא מצאתי. ריבלין תרם אז, כמו רבים במחנהו, לחידוד השיח הפוליטי. עקרונות של ממלכתיות לא היו אז נר לרגליו.
אז מה לו כי ילין עתה על כל מי שתורם, בדרכו, לעיצוב פניה של המדינה היהודית? מותר לממשלה המכהנת כעת לנצל את הרוב שיש לה בכנסת כדי לקדם את דרכה. היא נבחרה כחוק, ועתה היא רשאית לנסות לממש את מה שבוחריה מאמינים בו. אמות הספים לא ייפגעו אם פלגים שונים באוכלוסייה יביעו את דעתם בדרכים המקובלות בכל חברה חופשית.
ואם כבר מדברים על ממלכתיות, הייתי רוצה לדעת מדוע ריבלין אינו מנהיג משטר של שקיפות במהלכיו כנשיא. למשל, בנושא החנינות. מדוע הוא לא מפרסם את נימוקיו לחנינות השונות שהוא מעניק, או מסרב להעניק, לאישי ציבור? מדוע, לדוגמה, הוא העניק פטור מתנאי השחרור לאהוד אולמרט, שעות לאחר שהשתחרר מהכלא, בעוד שמשה קצב לא זכה לרחמיו, או מדוע קיבל צבי בר שהורשע בעבירות שחיתות חנינה כה מפליגה?
שקיפות היא מיסודותיה של כל דמוקרטיה. כל זרועות הממשל מחויבות בה. בהיעדרה, יכול כל אחד לטעון שמשהו לא היה כשר ביסוד החלטות כאלה ואחרות. לכן גם חשוב לדעת מהו תקציבו של בית הנשיא, את מי הוא מארח, מי מכין את ארוחותיו וכמה פעמים בשנה הוא נוסע לחו"ל, עם אשתו או בלעדיה, אבל עם צוות ענק של מלווים ואנשי ביטחון.
משה שמיר תיאר את אחיו, אליק, שנפל במלחמת השחרור, כמי שנולד מן הים. ראובן (רובי) ריבלין נולד במקומות אחרים.