נוטים לחשוב שמי שמנהל את המדינה שלנו הם שרים וחברי כנסת, עסקני מפלגות, וכן, מאחורי הקלעים - בעלי הון. זה נכון, אבל יש גוף נוסף שלמעשה מנהל את חיי היומיום שלנו: השלטון המקומי. הוא זה שמנהל הדברים הקטנים, שכאשר הם לא עובדים כמו שצריך - הם הופכים להיות הדברים הגדולים: תאורת רחוב, פקקים, הסעות לבתי הספר, מחירי המים, תשתיות והרשימה עוד ארוכה. ותגידו: כמה אתם באמת יודעים על מי שמנהל אותה עבורנו, ומה באמת נעשה באלפי השקלים שאנחנו משלמים לעירייה בכל שנה?
חלק מהרשויות המקומיות בישראל מתנהלות בצורה שמזכירה עיירות במערב הפרוע. את תפקיד השריף הכל־יכול ממלא ראש העירייה: מאישור מכרזים ועד שינויים בתקציב, הכל עובר דרכו.
לחלק מראשי העיריות בישראל יש תחביב נוסף שמזכיר את המערב הפרוע: לעבור על החוק, על חשבון משלם המסים. עשרות ראשי רשויות נחקרו או הואשמו בשנים האחרונות בעבירות שחיתות תוך מילוי תפקידם. וזאת לא תאונה ולא תקלה: כשמשרד הפנים לא מספיק מפקח, כשהגזבר והיועץ המשפטי של העירייה מתמנים בידי ראש העירייה, כשלמבקר העירייה אין כלים מעשיים לפיקוח, התוצאה היא קרקע פורה לשחיתות שלטונית שאנחנו, האזרחים, הם אלו שמשלמים עליה.
מבוא לבעייתיות במנגנון המקומי שפעילי “המשמר החברתי” ברחבי הארץ נתקלים בה רבות הוא ישיבות מועצות הערים. אף שהחוק קובע בבירור שהישיבות יהיו פומביות, ברשויות רבות מונעים מהתושבים להשתתף. מנגד, מדהים לראות את השינוי בהתנהלות נבחרי הציבור, כשהם יודעים שהציבור צופה בהם. כל חבר מועצה חושב פעמיים לפני שהוא מדבר ומצביע כאשר נוכחים בחדר תושבים שצופים בו ומדווחים על מהלכיו בתקשורת וברשתות החברתיות.
ישיבות אחת המועצות במדינה, למשל, היו בעבר פארסה אחת גדולה. גורלם של מיליוני שקלים הוכרע בדקות ספורות, וחלק מהכיסאות של חברי המועצה היו ריקים באופן קבוע. וכמו במעשה קסמים, כשתושבים החלו להגיע לישיבות ולהשתתף בהן, המועצה החלה לקיים דיונים מעמיקים, קיימה דיונים מיוחדים לפי דרישות התושבים והדיחה חבר מועצה שלא הגיע במשך שנה לישיבות.
תמונה עגומה
אבל התמונה הגדולה עגומה. הנה כמה נתונים מהדוח של עמותת “שקיפות בינלאומית” על המצב ברשויות: רק 27% מהרשויות פרסמו אשתקד באתר שלהן את הפרוטוקולים של דיוני התקציב העירוניים; את התקציב פרסמו 38% בלבד; מרבית הרשויות אינן מפרסמות את ניגודי העניינים של חברי הוועדות לתכנון ובנייה ועוד. והנה נתון אחרון שמעורר בנו זעם מיוחד: פחות ממחצית הרשויות (45%) פרסמו באתר את דוח הביקורת השנתי של מבקר הרשות. אפילו את השערוריות שהתגלו ברשות אפשרי לקרוא בפחות ממחצית היישובים.
צריך לזכור: ראשי עיריות אינם נולדים מושחתים. המנגנון הוא שמשחית את חלקם. נראה שיש קשר הדוק בין הנתונים העגומים של חוסר שקיפות, של איסור על מעורבות אזרחית - לבין השחיתות. מה שמעציב אותנו במיוחד הוא שנראה ששדרת השלטון המרכזי - שממנה אמור להגיע הפתרון - מתעלמת מהנתונים. הרגולטורים נרדמו, ואנחנו מתקשים להעירם.
אז הגיע הזמן לפעולה. בסיוע ארגון “אנו” ובשיתוף שלל ארגונים שנלחמים למען טוהר מידות, הקמנו לאחרונה קואליציה של ארגונים למען חיזוק השקיפות והמינהל התקין בשלטון המקומי. אנו מקווים שגופים נוספים יצטרפו ושגם במשרד הפנים יבינו את גודל השעה ויתגייסו לעזור. אם אנחנו, האזרחים, לא נפעל - אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו.
צרפתי הוא מנכ"ל הארגון "המשמר החברתי"; אביטל הוא מייסד הארגון "מאה ימים של שקיפות".