"האייתוללה עלי חמינאי הוא היטלר החדש של המזרח התיכון", אמר יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן לתומאס פרידמן, בראיון ארוך שהופיע בסוף השבוע ב"ניו יורק טיימס". אלה אינם דברים שנשמעו בעבר - לא רק לא מפי שליטים סעודים, אלא גם לא ממנהיגים ערבים בכלל. לפרידמן הראיון היה מעין סגירת מעגל, שכן בפברואר 2002 היה זה הוא שראיין יורש עצר סעודי אחר, הנסיך עבדאללה, לימים מלך סעודיה, שסיפר לו על יוזמתו לנרמול היחסים עם ישראל בתנאי שתיסוג לקווי 1967, כולל ירושלים; יוזמה ש"שופצה" אחר כך על ידי הליגה הערבית בעקבות דרישת הסורים לכלול בה את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לפי החלטה 194 של עצרת האו"ם, ואת ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית.
"היוזמה הערבית", כפי שנקראה אז, הייתה בפועל תכתיב לישראל בנוסח "כזה ראה וקדש", ולא בסיס אפשרי למשא ומתן אמיתי - וככזאת נדחתה על ידי כל ממשלות ישראל. הסיבה של"יוזמה" הזאת עשויה עכשיו להיות עדנה היא שעל פי השמועות, נכון לה תפקיד, ולו סמלי, בתוכנית השלום של הנשיא טראמפ. אף שהנסיך לא התייחס במישרין לסכסוך הישראלי־פלסטיני, ייתכן אפוא שדבריו על סעודיה ה"חדשה" כוונו כנראה גם לתפקיד החיובי שתוכל למלא בסוגיות דיפלומטיות בינלאומיות, לרבות השלום הישראלי־פלסטיני.
דבריו על מנהיג איראן חמינאי, דהיינו "למדנו מאירופה שפייסנות איננה משתלמת וכי איננו רוצים שהיטלר החדש באיראן יעשה במזרח התיכון מה שקרה בזמנו באירופה" - הולכים בכיוון זה ומעידים על נחישותו של בן סלמאן לבלום את חתירתה ההגמונית התוקפנית של טהרן ושלוחותיה באזור המזרח התיכון. מבחינה זאת, יש דמיון מסוים בין החלטתו בזמנו של הנשיא סאדאת להגיע לשלום עם ישראל, בין היתר כדי להמיר את קשרי מצרים עם רוסיה במערכת יחסים חדשה עם אמריקה, לרצונו של יורש העצר הסעודי לסייע לקידום הסדר בין ישראל לפלסטינים כדי להדק את הקשר עם הנשיא טראמפ ומטרותיו בהקשר זה. "הנשיא טראמפ הוא האיש הנכון בזמן הנכון", הצהיר.
הנסיך הפליג בתיאור דמותו האמיתית, לדעתו, של האסלאם, וכיצד נראו הדברים לפני השתלטות הגורמים הדתיים הקיצוניים על המדינה - "היה כבוד כלפי הנוצרים והיהודים, השופטת הראשונה בעיר מדינה הייתה אישה" - בהוסיפו "שאם הנביא מוחמד תמך בכל אלה, האם לא היה מוסלמי?" אפשר להתווכח על הדיוק ההיסטורי של התמונה האידילית שהנסיך צייר לגבי המתינות המוסלמית, כביכול, בעבר, אך לא זה מה שחשוב כרגע מבחינה פוליטית, אלא העובדה שזה הדימוי שרצה ליצור באוזני מראיינו ובעיני דעת הקהל בעולם כולו.
הצמרת הצעירה החדשה בסעודיה מודעת לכך שבעוד שרוב השיעים בעולם רואים באיראן את נותנת הטון המרכזית - כפי שהנשיא רוחאני התרברב, "אין שום סיכוי להחלטות כלשהן בענייני עיראק, סוריה, לבנון, צפון אפריקה ואזור המפרץ הפרסי ללא הסכמת איראן" - הסונים, שמספרם גדול בהרבה מזה של השיעים, חסרים מנהיגות מלוכדת כזו.
את התפקיד הזה, על פי כוונותיו של בן סלמאן, על סעודיה ליטול על עצמה. דומה אומנם שפרידמן מתייחס בספקנות מסוימת לתפקיד שסעודיה מילאה במלחמת האזרחים בסוריה וממלאת בתימן, וכן לגבי המאורעות האחרונים בלבנון, ואינו משוכנע לגמרי בהצלחתו של הנסיך בעניין זה. אבל הוא בכל זאת מסכם את מאמרו במשפט: "אם יצליח, זה ישנה לא רק את אופייה של ערב הסעודית, אלא גם את האסלאם כולו" - וכפועל יוצא מכך, גם את המצב הגיאופוליטי באזור שאנחנו חיים בו, מטרה שמונחת גם בבסיסם של המהלכים המדיניים שננקטים כיום על ידי מדינת ישראל בהנהגת בנימין נתניהו.
הכותב כיהן בעבר פעמיים כשגריר ישראל בארצות הברית