הציטוט "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" מוזכר בספר ירמיהו וגם בספר יחזקאל, כאשר הבנים נושאים בעונש על העוונות של אבותיהם. תפיסה זו מגיעה מתורת הגמול והרחבתה אל מעבר לאחריות האישית. הפרשנים גורסים כי מדובר בנשיאת אחריות של הבנים על חטאי ההורים. גם כיום, הילדים של כולנו הם אלה המשלמים את המחיר על חטאים שלא הם ביצעו.
שנת 2017 עומדת להוציא את ימיה, והנתון הזועק לשמיים הוא מעורבותם הגבוהה של הנהגים הצעירים בתאונות דרכים קטלניות. 48 נהגים צעירים עד גיל 24 קיפחו את חייהם עד כה מתחילת השנה - עלייה של כ־20% בהשוואה למספר הנהגים הצעירים שנהרגו בתקופה המקבילה בשנה שעברה. 15% מבעלי הרישיונות הם נהגים צעירים, אבל מעורבים בתאונות קטלניות בשיעור של קרוב ל־25%. לא רק שהם נהרגים, הם גם הורגים אחרים.
הילדים שלנו משלמים את מחיר ההזנחה וההתעלמות רבת־השנים של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. המדינה הזניחה והתעלמה מהם, ועכשיו אנחנו רואים את התוצאות הישירות לחוסר המעש.
מדינת ישראל נמצאת במקום השני בשיעור הילדים ההרוגים מתאונות דרכים מבין מדינות ה־OECD, ורק איסלנד גרועה מאיתנו. נורת האזהרה הזו כבר מזמן הייתה חייבת להידלק, בליווי צופר קולני של אזעקה במשרד שאחראי על הבטיחות של כולנו. לו הייתה קיימת תוכנית חירום להגנת הילדים באמצעות הטמעה של ערכי הבטיחות כבר בגיל צעיר, היינו קוטפים את הפירות הללו כבר היום. אך במחוזותינו לא זיהו ולא פעלו, וכך בגרו הילדים והפכו לנערים, ללא הבנה ויכולת לקרוא את מפת הסכנות שהכביש מציב. הם נוהגים בשעות הלילה, בעייפות, תחת לחץ חברתי.
דוח מיוחד שהכנו מגלה כי הנהגים הצעירים מעורבים יותר מאשר כל קבוצת גיל אחרת בתאונות דרכים קטלניות במהלך העשור האחרון. סופי השבוע הם הימים הקטלניים לנהגים הצעירים (יום שישי הוא הקטלני ביותר), ובחודשי הקיץ מספר הנהגים הצעירים המעורבים בתאונות דרכים קטלניות הולך ועולה. נתון קשה נוסף חושף כי קרוב למחצית מהנהגים הצעירים (כ־43%) שנהרגו בתאונות דרכים נהרגו בתאונות עצמיות.
הנתונים הקשים מתקבלים בהכנעה, מעין גזירת גורל הניחתת עלינו משמיים. את התפיסה הזו חייבים לשנות על ידי תוכנית דו־ראשית שתציל את החיים של הילדים שלנו. האחת, קצרת מועד שמתבססת על הגברת האכיפה והנראות המשטרתית בעיקר באזורי הבילוי, במקביל למסע הסברה במקומות ובשפה של בני הנוער. השנייה, מטרתה להציל את הנהגים הצעירים שנמצאים היום בבית הספר היסודי באמצעות חינוך לבטיחות בדרכים והסברה בבתי הספר, בחוגים, בתוכניות הילדים. אם נטמיע היום בקרב הילדים את ערכי הבטיחות, נוכל בעוד כמה שנים להעניק להם את חייהם במתנה.
הגיע הזמן שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יפסיק להאשים את הילדים שלנו בתאונות הדרכים כי הם לא אשמים; הם משלמים את המחיר על שנות הזנחה וחוסר עשייה של מי שהיה אמור להכין אותם למלחמה היומיומית שבכביש.
הכותב מכהן כמנכ"ל עמותת "אור ירוק"