שנת 2017 הייתה שנת תופת לילדים בישראל בכל הנוגע לתאונות. 143 ילדים, שעתידם היה לפניהם, איבדו את חייהם בן רגע כתוצאה מתאונה שבה היו מעורבים, כשהם ברשות הוריהם או מבוגרים אחרים. הם נשארו אנונימיים, מספר יבש בסטטיסטיקה. היו ביניהם ג'וד בן השנתיים, שנהרג כשרכב על אופניו ונפגע ממכונית; משה בן ה־14, שטבע למוות בחוף ללא מציל; לירון בן ה־17, שטבע למוות במעמקי הכנרת; אחמד בן ה־12, שנפל אל מותו מגג ביתו; אסיל בת השבעה חודשים, שנפלה אל מותה במדרגות ביתה; נהוראי בן ה־6, שנפגע אנושות על ידי רכב; ושקד בת השנה, שמצאה את מותה כשנשכחה ברכב הוריה. אלה מקצת המקרים הקשים שקרו השנה. ההודעה על מותם הותירה את חיינו כבשגרה, אך עבור הוריהם ובני משפחתם, האתמול כבר לא יהיה כמו המחר, וחור גדול נפער בלבם.
לצערנו הרב, תאונות כאלו הפכו להיות שגרת חיינו, כמו גם הקלות הבלתי נסבלת שבה אנו מקבלים את רוע הגזירה. לפי הנתונים, כשלושה ילדים מתים בממוצע בכל שבוע, אך אף אחד לא מרים דגל אדום. לילדים האלה אין קול.
הילדים הללו הם באחריותנו, המבוגרים - ההורים והממסד - ומתפקידנו לשמור עליהם ועל חייהם. מניעת תאונות ילדים היא פעולה מתסכלת. מצד אחד, אין פשוטה ממנה: ניתן להגביר את הביטחון בבית על ידי התקנת גדר בחצר הבית, התקנת סורגים בחלונות, התקנת מעקה בטיחות במדרגות, הרחקת חומרים מסוכנים מאזורים שבהם ילדים נוטים להסתובב, והכי חשובה השגחה הדוקה עליהם. אולם, בפועל, למרות הפשטות לכאורה הכרוכה בעניין, בהרבה בתים אין מודעות לזהירות הנדרשת, התשתיות לא מתאימות לבטיחות הילדים, חסרה ההבנה ואולי גם אין יכולת להוציא את אמצעי הזהירות לפועל.
לצד כל הקושי שתיארתי, יש גם קצת מקום לאופטימיות בשנת 2018. אנו צופים כי התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, שהחלה בהובלת משרד הבריאות, תתרום את חלקה ותקדם באמצעות משרדי הממשלה השותפים פעילות משמעותית למען בטיחות הילדים בישראל. לצדה תחל לפעול תוכנית חומש, שאושרה במשרד החינוך ותתמקד בהכשרת אנשי המקצוע ובחברה הערבית. כמו כן, בקרב ילדים באוכלוסייה הבדואית בנגב החלה לפעול זו השנה הרביעית תוכנית לקידום בטיחות ילדים בשיתוף הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ומשרד החקלאות.
הגברת הפעילות של הסברה, חינוך, הכשרה של אנשי מקצוע ומחקר תקדם את נושא בטיחות הילדים ותיצור תרבות בטיחות, אשר תביא להצלת חיי ילדים מתאונות ותמנע ממשפחות נוספות להיכנס למעגל השכול.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים