אינני מופתעת מהחקיקה החדשה בפולין, אך עם זאת מזועזעת מהמגמה שהיא חלק ממנה. זאת לא תופעה חדשה אלא נטייה שנמשכת הרבה שנים. לפני מספר שנים ביקרנו באושוויץ עם משלחת של הכנסת ושל חברים מהפרלמנט הפולני. כל חברי הפרלמנט שדיברו באירוע ציינו את היותה של פולין קורבן של גרמניה הנאצית, ושבעצם הם לא אשמים במה שקרה. אני מזכירה שפולין הרשמית גם חוקקה כבר חוק שאוסר על היסטוריונים להאשים אותה בפשעי השואה, כך שלא צריך להתפלא. היום שולטת בפולין ממשלת ימין שמרני־קיצוני בראשות מפלגת החירות והצדק שחרתה את הדברים האלה על דגלה.
כעת אני קוראת לממשלת ישראל לא לעבור בשתיקה על החוק החדש. העובדה שחוק כזה עבר בפולין מעבירה בי צמרמורת. לעמים ולממשלות לקח הרבה שנים עד שהיו מוכנים להתבונן בהיסטוריה ולקבל אחריות. באוסטריה זה תהליך שלקח הרבה מאוד שנים, וזה גם היה המקרה ברומניה שעד שנת 2000 הכחישה שהייתה שואה ביהודים שחיו שם. גם בגרמניה ובאוסטריה התחזקו מאוד מפלגות הימין הקיצוני, אבל אפילו הן לא מעזות להתנער מהאחריות ההיסטורית.
נכון שפולין נכבשה על ידי גרמניה, שהעם הפולני לא יזם את השמדת היהודים ושפולנים רבים נכלאו במחנות הריכוז. אבל הקו הדק שבין היותה של פולין קורבן ההיסטוריה לבין חלקה באחריות למוראות השואה עובר במקום שבו פולין הרשמית מכירה בעובדה שהיו פולנים רבים ששיתפו פעולה עם הנאצים. יותר מזה, הם שמחו לשתף פעולה גם לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה אבל גם אחרי שהשורדים חזרו מהמחנות.
היו אנשים שלא רצו לראות אותם חוזרים, בטח לא להחזיר את רכושם. חלק מהניצולים במחנות גם חוו פרעות כשחזרו. כך שפולין ממש לא הייתה רק קורבן של ההיסטוריה, וזה חלק מעיצוב זיכרון השואה לדורות הבאים שכל ממשלה בפולין צריכה להיות שותפה לו.
הכותבת היא יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל.
הביא לדפוס: יובל בגנו