מבחינות רבות, בטח מבחינה מודיעינית, למערכת הביטחון נוח יותר להתמודד עם התשתית הממוסדת. תהליכי ההכנה לקראת הפיגוע: האימונים, גניבת רכב, רכישת הנשק , חיפוש אחר דירת המסתור, כל זה כמובן דורש מימון וכל התהליך הזה חשוף למודיעין שלנו הרבה יותר, בטח בתקופה שהרמה המקצועית של החוליות הולכת ויורדת כתוצאה מפעילות צה"ל והרשות הפלסטינית.
תיעוד הפיגוע באריאל
הבעיה נוצרת כאשר חוליה כזו, רצינית ומקצועית יותר, לא עולה בנתוני המודיעין. הדרך לפיגוע קצרה והתוצאות בדרך כלל קשות. הנתונים בשטח מצביעים על סיכול של עשרות רבות של חוליות ירי מדי שנה, כאשר המוטיבציה לביצוע פיגועים נותרה גבוהה מאוד בחודשים האחרונים.הקושי לעצור פיגוע כזה
לעומת הפיגועים המאורגנים, כאשר החלו פיגועי הבודדים ב-2015 ואיימו להפוך לאינתיפאדה של ממש, מערכת הביטחון בתחילת הדרך הייתה ללא כלים להתמודד עם התופעה. ללא מודיעין או התראות מוקדמות, הדרך של המפגע הבודד לביצוע הפיגוע הייתה קצרה מאוד. מאז התקדמו בשב"כ ובצה"ל מאוד, דרך ניתוחי פרופיל, סימנים שונים שעולים בעיקר דרך הרשתות החברתיות ומערכות מידע שיודעות להציף נתונים קריטיים בזמן אמת, ההתמודדות עם האיום השתפר ופיגועים מהסוג הזה נעצרו בדרכים שונות לעיתים בשלבים מוקדמים מאוד.
היכולת של מערכת הביטחון לזהות כוונות לביצוע פיגוע על ידי מחבל בודד עלתה, אבל הפיגוע בו נרצח הרב איתמר בן גל מחדד את הקושי לאפיין את פרופיל המחבל המתאבד. במקרה הזה המחבל צעיר ערבי מיפו, בן להורים גרושים - אמא חיפאית ואבא משכם, סומן בצעירותו כמקרה שדורש את טיפול גופי הרווחה, אבל לא כאיום ביטחוני פוטנציאלי ומכאן הקושי לעצור פיגוע מהסוג הזה.למרות שאין כל קשר בין שני הפיגועים וגם התוצאות הקשות אינן מוכיחות בשלב הזה כי אנחנו עומדים בפתחו של גל פיגועים מתחדש וחמור הרבה יותר, האווירה בשטח, המשבר המדיני, הכעס על טראמפ וההסתה הנמשכת בשטחי הרשות הפלסטינית, לצד תופעת החקיינות המוכרת מהשנים האחרונות, שפיגוע אחד מוביל לפיגועים שונים, מבטאים הלכה למעשה למה התכוון הרמטכ"ל כשדיבר על נפיצות הזירה הפלסטינית, ולא רק ברצועת עזה. במצב שבו אין כמעט כל קשר בין ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית, המפתח לניסיון להרגיע את השטח מהסלמה נוספת תלוי במידה רבים בהמשך קשרים ושיח משותף בין מנגנוני הביטחון הפלסטיני, צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים.