אם לא שמעתם על ההולודומור, שזה באוקראינית ״רצח באמצעות הרעבה״, אז דעו לכם שהאסון הלאומי האוקראיני משנות ה־30 עומד כרגע במרכזו של משבר מדיני בין ישראל לרוסיה, ומי שהוביל אותנו למשבר הזה הוא לא אחר מאשר ח"כ מהקואליציה, איש כולנו - אכרם חסון. חסון חזר מביקור באוקראינה שהותיר עליו רושם אדיר, ועל פי הפרסום הראשון בשבוע שעבר של מיכאל האוזר־טוב, כתב גלי צה"ל, מיהר להניח על שולחנה של הכנסת הצעת חוק שתחייב את מדינת ישראל להכיר ברצח העם האוקראיני.
מיליוני אוקראינים נספו בשנות הרעב הקשות, שעל פי היסטוריונים מודרניים היה תוצאה של מדיניות מכוונת של סטלין ולא כתוצאה מאסון טבע, אולם ברוסיה כמובן לא תומכים בגרסה זו, ובוודאי שלא בהגדרה של רצח עם.
ייתכן שנכון שישראל תצטרף למשפחת העמים - שמגדירה כ"רצח עם" את מה שהרוסים רואים כתוצאה מתהליך הקולקטיביזציה של החקלאות - ותתווסף לרשימה שבה חברות גם אוסטרליה, ארצות הברית, לטביה, ליטא, קנדה, ארגנטינה ואחרות. אלא שכל אלה אינן זקוקות, בוודאי בתקופה זו ובצורה כל כך נואשת, למערכת יחסים מצוינת עם רוסיה, כזו שמאפשרת שיתוף פעולה כזה או אחר עם הכוחות הרוסיים בסוריה, או ניסיונות שכנוע בכל הנוגע ליחסי רוסיה ואיראן.
לא בכדי מצאו הרוסים לנכון לאיים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים על ישראל כי אם הצעת החוק הזו לא תיגנז, יחסי שתי המדינות ייפגעו באופן משמעותי.
ח"כ חסון זכה לתגובת נגד עוצמתית לא רק מכיוון מוסקבה ומנציגיה בתל אביב, אלא גם מכיוון יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, שהגיב בראיון על הגדלת הראש של חבר הקואליציה בתגובה יצירתית כמו שרק השר אביגדור ליברמן יודע: ״אני לא יודע מה הוא שתה לפני שהגיש את ההצעה. זו הצעה הזויה".
אלא שבמקרה הזה, צריך גם הפקת לקחים. ביחסי חוץ של מדינות, באופן כללי יש לא מעט מוקשים שצליחתם היא למעשה חישוב של עלות־תועלת. ברור שהיינו רוצים שמדינת ישראל, בוודאי ישראל מכולן, תכיר ברצח העם הארמני, תכיר בזוועות סטלין. אבל אומה חפצת חיים, שאיננה מעצמה, צריכה להשתית את יחסי החוץ שלה על יותר ממוסר. צריך גם שכל ישר וראייה קדימה, ועל כן, לפני שדנים בהכרה ברצח העם האוקראיני, יש להחיל על חברי הכנסת והממשלה את החובה לקבל מגורמים מקצועיים במשרד החוץ חוות דעת מחייבת בדבר השפעת הצעת החוק שלהם, אם היא נוגעת לאירועים שקשורים במדינה אחרת.
כבר עמדנו בעבר במבוכה הזאת, ויותר מפעם אחת, בכל פעם שעלה לדיון נושא ההכרה ברצח העם הארמני. בסופו של דבר, בחישוב של הממשלה, יחסינו הגרועים עם טורקיה חשובים יותר מניתוקם הטוטלי. זו גם הסיבה שישראל נאלצה לשלם פיצויים משפילים לנפגעי המרמרה. יחסי חוץ זה לא פיקניק, וזו שערורייה שכל חבר כנסת מהספסלים האחוריים מסוגל, בשל הבנה גיאו־פוליטית לקויה, או סתם רצון לקושש איזו כותרת - לפגוע בהם ולגרום נזק למדינה.
הכותבת היא עורכת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל