אהוד אולמרט הורשע בבית המשפט, ועל כך אין כל מחלוקת. וגם לא על כך שבעתיד הנראה לעין הוא לא יוכל לחזור לחיים הציבוריים. ובכל זאת, משהו משך את תשומת הלב שלי כשפורסם על חלקו המכריע בהשמדת הכור הגרעיני בסוריה; היו כאלה במחנהו של אולמרט שטענו שאם הוא היה נותן פרסום למה שקרה מעבר לגבול בזמן אמת, כל ההיסטוריה האישית שלו הייתה שונה. רוצה לומר, שרשויות האכיפה היו עשויות להביא בחשבון את פועלו המזהיר בסיכול האיום הנורא שעמד לפתחה של ישראל ואולי לחדול, לדבריהם, מהמשך החקירות נגדו.
אינני יודע אם יש ממש בטענה הזאת, שכן אולמרט, הוא עצמו, לא חשב בכיוון הזה, אבל מי שהעלה אותה בוודאי לא חושב דברים טובים במיוחד על מי שאמון על שלטון החוק. הספקולציות הללו באו דווקא מגורמים שהיו רוצים לראות את אולמרט חוזר במהרה לזירה הציבורית כדי להתמודד מול בנימין נתניהו, ואני תוהה: כיצד בכלל יכולה לעלות טענה כזאת בראשם של אנשים רציניים? וכלום אין בה מעין הודאה שטענות שמעלה נתניהו כל העת, שלפיהן החקירות נגדו נועדו לעקוף את רצון הבוחר ולגרום להחלפת השלטון שלא בדרך דמוקרטית, יש בהן ממש?
בפועל, יש בהנחה הזאת של דורשי טובתו של אולמרט מעין הודאה בהנחה שרווחת זה מכבר בחוגי הימין, שלפיה הרשויות המופקדות על שלטון החוק אינן פועלות רק ממניעים טהורים. אינני יכול לומר אם אכן באמת זה מה שהיה קורה אם בפרקליטות או במשטרה היו יודעים שאת מי שהם חוקרים יש לעטוף בצמר גפן, כמו שעוטפים אתרוג, או שהן היו ממשיכות בפעולתן, אבל לא מן הנמנע שהעיתונות הייתה מתייצבת, רובה ככולה, לצדו של אולמרט, אם היה ניתן לדבר בשבח השמדת הכור הסורי. הרי כך היא נהגה כשאריאל שרון הבטיח לפנות את גוש קטיף ואת צפון השומרון; מהלך שהיה אהוד על מחנה השמאל ועל שלוחיו בתקשורת.
משמרות של מפגינים לא התייצבו אז מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה כדי להאיץ בו, וגם העיתונאים שהיום דוחקים באביחי מנדלבליט להזדרז בהכנת כתב אישום היו אז מאוד מינוריים. אמנון אברמוביץ’ הודה בפומבי שהיחס שאריאל שרון מקבל נובע מהעובדה שהוא עושה מעשה שאהוד במיוחד על פרנסי מחנה אוסלו. לא מן הנמנע שגם מני מזוז, אז היועץ המשפטי לממשלה, הושפע מהיחס הסלחני שהתקשורת הפגינה. כזכור, הוא סגר את תיק החקירה, ובלי אף עד מדינה אחד, חרף העובדה שעדנה ארבל, אז פרקליטת המדינה, הכינה טיוטת כתב אישום.
ולטעמי, מה שאפשר ללמוד מכל זה, ובמיוחד מהרעשים שנשמעים היום מסביבתו של אולמרט, הוא שיש חוגים רחבים ביותר, רבי־השפעה, שמאמינים שמערכת אכיפת החוק נתונה להשפעות פוליטיות ושאפשר לתמרן אותה. אני רוצה להאמין שזה לא כך, אבל עצם המחשבה על כך איננה נטולת יסוד, וחשוב שגם הטיעונים של נתניהו בעניין זה יישמעו. הם בוודאי לא לגמרי מופרכים, ומי שניסה לאחרונה לייחס לו ניסיון לפגוע בשלטון החוק - מוטב שיחשוב שוב.