כשהימין מתלכד, השמאל תוקע סכינים: ההבדל התהומי בין זנדברג לנתניהו

 

בבחירות האחרונות אותם פרשנים תלשו את השערות מהראש, כמו כל מחנה השמאל, בניסיון להבין איך זה קרה ששוב מחנה הימין התעטף והתכנס כאיש אחד לצד נתניהו. בכלל, הימין שולט פה במדינה כבר עשור רצוף ומאז המהפך של בגין ב-1977 שולט באופן די קבוע מלבד כמה "תקלות". אם אתם רוצים להבין את כל הסיפור, אז פשוט תסתכלו על "פרשת" זנדברג ותבינו את הכל. 

הרי מה בסך הכל קרה כאן? זנדברג העסיקה יועץ פוליטי שיעץ בעבר לבית היהודי והצליח להרגיז את השמאל כי הקמפיין היה מוצלח ואגרסיבי. קלוגהפט גם עבד בעבר, ולא בהצלחה גדולה אגב, עם אראל מרגלית מהשמאל, ב"קמפיין הקיבינימט" האגרסיבי, כך שזנדברג היא אפילו לא הראשונה ממחנה השמאל ש"עורקת" ומכניסה צלם להיכל. 

 

ואולי הפשע של זנדברג זה שבפעם הראשונה היא הכניסה קצת עניין למפלגה מנומנמת שנאבקה על קיומה הפוליטי בשתי מערכות הבחירות האחרונות. בסקרים מרצ כבר על עשרה מנדטים, שמתחילים להזכיר כבר את הריח של שולמית אלוני ויוסי שריד, ונראה כי חילופי הדורות בהנהגה שלה עשו לה רק טוב. התדמית הזקנה והמאובקת התחלפה בתקווה צעירה למפלגה שיכולה להיות הבית היהודי של השמאל, ואשכרה אחרי שנים להיכנס למשחק, להשפיע ולא רק לצקצק מהצד. 

בצד השני, יש את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבימים אלו מתקרב לשבירת השיא של בן גוריון כראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן. גם אחרי אין סוף שערוריות, סקנדלים, תקשורת שברובה מגויסת נגדו, שלוש חקירות משטרה נכון לעכשיו לא כולל הצוללות, בוחרי הימין רק אוהבים ותומכים בו יותר. בבחירות האחרונות שייט בקלות ל-30 מנדטים כנגד כל הציפיות, בסקרים עכשיו הוא כבר על 35-40. והשמאל הטהרני,  המכונס בעצמו מצקצק בלשון: אוי אוי אוי, זנדברג העסיקה את קלוגהפט. לאיפה נוליך את הבושה?

 

אפשר להבין את דרוקר, ברק רביד וכולי. לא נעים שמשקרים לך, ואכן זנדברג הייתה יכולה להודות או להתחמק באלגנטיות. היא הייתה יוצאת הרבה יותר נקייה וסופגת כעת הרבה פחות אש . אבל רבותי, קצת פרופורציות. היא עוד לא שלושה ימים בתפקיד, וכבר נועצים בה סכינים במימדים של פאקיר. כמובן, רק לימין מותר לשקר, לעשות מניפולציות ולקחת יועצים מהצד השני. נתניהו כמובן מעולם לא הוציא דבר שקר מפיו. איזה צביעות ומוסר כפול. 

דרוקר, אולי העיתונאי הטוב בישראל, כבר יצא בחריפות בעבר נגד יאיר לפיד, ששיקר לו על דבר כניסתו לפוליטיקה והכחיש את זה יומיים לפני שהודיע לכולם. לפיד, אולי המועמד הרציני היחידי היום לפי הסקרים להחליף בעתיד את נתניהו, ספג וסופג קיתונות של אש ממחנהו בשמאל מרכז. אז ברור שאסור לשקר, והלוואי שנקבל פוליטיקאים שאומרים רק אמת, אבל עד אז, או עד שנגיע לשלום אמת עם שכנינו, מה שיבוא קודם, אולי הגיע הזמן להיכנס קצת לפרופורציה?