הטרור החקלאי הוא לא פחות מאיום אסטרטגי על המדינה

בשעה שבימים אלה מציינים 70 שנה לחקלאות הישראלית, נאבקים חקלאי ישראל בתופעת הטרור החקלאי שפוגעת בהם קשות. החקלאות במדינת ישראל בשנתה ה־70 היא הסקטור הנזנח ביותר שהגיע לשפל. ערש הציונות והבסיס לקיומה של המדינה מצוי בשלבי גסיסה. ואם לא די בקיצוץ המשמעותי במכסות המים לחקלאות, הגידול המשמעותי ביבוא של ירקות, פירות בשר ודגים, שרידי החקלאות והחקלאים נאבקים בחירוף נפש גם בפעולות הטרור החקלאי, כגון הצתת כלים כבדים, ציוד, שדות ומטעים, מחסנים ובתי אריזה וגניבת יבול, מערכות השקיה, ציוד חקלאי ובעלי חיים. מדובר בלא פחות מאיום אסטרטגי על המדינה. 
 

רק לפני ימים אחדים, ערב חג הפסח, הוצתו קומביינים חדשים בקיבוץ אשדות יעקב; הצתה שלישית של ציוד חקלאי של אותה חברה, עם נזקים במיליוני שקלים, שהתבצעה לפי ההערכות על ידי ארגוני טרור חקלאי שגובים דמי חסות ומגמתם לפגוע בחקלאות היהודית, לגרום לחקלאים יהודים לנטוש את השדות, הרפתות והמטעים ולהעביר אותם לידיים ערביות, ובכך להשתלט על ענף קיומי ואסטרטגי.
 

מה שמרגיז כאן במיוחד זו התנהלות הממשלה, ובעיקר העומד בראשה בנימין נתניהו, שרק לפני כחודשיים התייצב בפני העולם מעל במת האו"ם עם מצגת נפלאה ודאג בצדק לשבח את החקלאות הישראלית שהפכה לשם דבר בעולם. והנה אותו נתניהו, כאן, בבית, מחריש מול זעקת החקלאים ומול שקיעתו של הענף שאפיין את התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל לאורך דורות.

עם רצון ונחישות אפשר למגר את הנגע הזה, אלא שהמאמץ כאמור אינו מספיק. חייבים להתייחס לבעיה הזו כבעיה לאומית ולנהוג בהתאם. המצב הנוכחי יוביל למרד שרידי החקלאים שעוד נותרו, כפי שהזהיר לאחרונה ח"כ איתן ברושי מהמחנה הציוני. מרד זה עלול להיות קו שבר לאומי. מי שחושב שאפשר לבסס מדינה עצמאית כמו ישראל המוקפת באויבים על יבוא עגבניות, מלפפונים, פלפלים ופירות מטורקיה ומירדן ועל יבוא בשר מדרום אמריקה - אינו מחובר למציאות. מי שמתעלם מעתיד החקלאות כאן מתעלם מעתידה של המדינה. איפה שר החקלאות אורי אריאל כשהחקלאות זקוקה לשר אמיתי שייצג אותה?