ליצחק רבין הייתה יכולת מאגית להמציא כינויים שיישארו איתנו לתמיד. ליורדים מהארץ הוא הדביק את הכינוי "נפולת של נמושות" והשאר היסטוריה. למתנחלים הוא קרא "פרופלורים", ליוסי ביילין "הפודל של פרס", והרשימה ארוכה. בנימין נתניהו התקנא ברבין והתחיל להקים מילון מושגים משלו: את "הם שכחו מה זה להיות יהודים" הוא הדביק לאנשי השמאל, את הצבעת הציבור הערבי בבחירות האחרונות הוא הגדיר כ"נוהרים בהמוניהם לקלפיות" ועל החקירות המשטרתיות בעניינו אמר ש"לא יהיה כלום כי אין כלום". ואנו גם זוכרים את "הם מ־פ־ח־דים" על אנשי התקשורת.
השבוע התהפכו היוצרות וכינוי חדש־ישן הוצמד לנתניהו - "זיגזג". נכון, הפוליטיקה מאז ומתמיד מלאה בזיגזגים ובספינים, אבל הפעם כבר יצא דבר מדהים: הקוסם שלף שפן מהכובע, נפתלי בנט כעס, והשמאל שמח. נאיבים שכמותם, חשבו שזה אמיתי. שש שעות לאחר מכן כבר מיהר נתניהו להחזיר את השפן לכובע, בנט חזר לשמוח, והשמאל לכעוס.
השבוע הזה עוד לא הסתיים, ואני מאמין שהקסמים של ביבי עוד יחזרו, שהרי אין לו מתחרים בקטע הזה.
# # #
אם שאלתם מה קורה עם החבר'ה מעזה, אז כנראה שבסוף השבוע הם יחזרו לעוט על הגדר, ומי יודע איך זה ייגמר. כך או כך, בכנסת נמצאים להם שני ח"כים שהם גיבורים, כאלה שנושאים את הציונות על גופם - עמיר פרץ מהמחנה הציוני ודוד ילין מיש עתיד.
בעוד רוב הח"כים מסיימים את היום ויוצאים לביתם בירושלים או בגוש דן, השניים הללו חוזרים כמעט כל לילה לעוטף עזה. הם מטובי ומחרוצי הח"כים, אבל יותר חשוב: בעצם ישיבתם באזור עוטף עזה הם משמשים מודל למה שצריך לעשות ואיך מנהיג במדינה צריך להיראות.
# # #
והנה כמה נקודות שישפרו את מצב רוחנו. בענף האופניים העולמי ישנם שלושה מרוצים הכי חשובים: הטור דה פראנס הצרפתי, הוולטה אספניה הספרדי והג'ירו ד'איטליה האיטלקי. השנה המרוץ האיטלקי יעבור גם בישראל, ואף תשתתף בו קבוצה משלנו.
לא תקבלו על זה הרבה פרטים, כי מי שאחראי על פרשנות הספורט לא חושב שזה חשוב. כך או כך, הטורניר בישראל מכיל בתוכו סיפור נדיר: אלוף הג'ירו במלחמת העולם השנייה היה דינו ברטלי, שזכה לכבוד של מלכים גם אצל הצוררים מוסוליני והיטלר. אותו ברטלי ניצל את מעמדו ואת יכולתו לנוע ממקום למקום כדי להציל יהודים בתקופת השואה - ורק לאחרונה קיבל בירושלים את אות חסידי אומות העולם. עכשיו נסגר עוד מעגל כשהג'ירו מגיע עד אלינו.
# # #
ג'ורדי קרויף הוא בן של אגדה, מה ששם אותו במלכוד: כמה שיבריק, תמיד יהיה בצלו של אביו, יוהן קרויף - שהיה אחד משלושת הכדורגלנים הכי גדולים בהיסטוריה וגם כמאמן נחשב לסטאר.
אומנם ג'ורדי הוביל את מכבי תל אביב להצלחות ולאליפויות לאחר שנים קשות של המועדון, אבל כרגיל בישראל, הזיכרון שלנו קצר: במקום שירעיפו עליו שבחים הוא מגורש. חבל.