זוג ישראלי מחליט להתחתן, ואין מאושר ממנו. המשפחות צוהלות, החברים מתרגשים - מדובר ברגע מאושר לכל הדעות. אלא שאז הזוג מגלה שהוא כלל אינו יכול להתחתן בישראל. לעתים כי אחד מבני הזוג אינו יהודי או אינו מוכר על ידי הרבנות בתור יהודי; לפעמים כי המסמכים של המשפחה הושמדו בזמן מלחמת העולם השנייה, או שהסבתא לא מבינה מילה ביידיש; ובמקרים רבים מדובר בבני זוג מאותו המין, או כאלה שפשוט מאמינים שהרבנות החרדית אינה מייצגת אותם ואת אורח החיים שלהם.
מדובר בכמות הולכת וגדלה של ישראלים שנאלצים לנסוע לחו"ל על מנת לערוך טקס נישואים ולחזור הביתה עם התעודה המיוחלת. לא משנה היכן יתחתנו - בקפריסין, בלאס וגאס או באיי קומורו - מדינת ישראל בשמחה תכיר בתעודה הזאת, ובאותו הרגע תשנה את המעמד של בני הזוג ברישומים שלה ובתעודת הזהות שלהם.
האם בזה שהמדינה מונעת מאזרחיה את הדבר הבסיסי הזה, היא עוצרת מבעדם לממש את חלומם? ממש לא, רק שבדרך מוציאים המון כסף, ולפעמים עושים שני אירועים - בארץ ובחו"ל - כי הרי ברור שאי אפשר להביא את כולם ליעד רחוק.
"אנחנו טובים מספיק כדי להילחם פה בצבא, אך לא מספיק טובים כדי להתחתן בארצנו", אומרים לי בצער ישראלים, שחלקם עלו לכאן עם הוריהם בגילים צעירים מאוד, וחלקם אף נולדו כאן, ולא מכירים שום ארץ אחרת. ברור לכולם שבמהלך השנים התופעה הזאת רק תלך ותגדל, כי לכל אותם הזוגות יהיו ילדים, שגם הם לא יוכלו להתחתן ברבנות, וברגע המשמעותי של חייהם יצטרכו לנדוד לחו"ל.
הצעת החוק שלי מציעה לאפשר לערוך נישואים אזרחיים בתחומה של העיר אילת. למה אילת? כי אילת כבר מוחרגת מכל מיני בחינות, זאת עיר נופש שאינה נחשבת לחלק מארץ ישראל המקראית, ואנחנו חייבים להתחיל במהפכה הזאת איפשהו.
כן, גם אני מאמינה שלכל אזרח ישראלי צריכה להיות הזכות להתחתן בארצו - בכל עיר ובכל יישוב. אך לצערי, איננו חיים בעולם האידיאלי, אלא בעולם של אילוצים פוליטיים ופשרות לא פשוטות. לכן נדהמתי מהביקורת הקשה שהוטחה בהצעת החוק שלי ובהצעות חוק דומות, שבאות להציע התחלה של פתרון בתחום החשוב הזה, והופתעתי שהביקורת הגיעה דווקא מהארגון "ישראל חופשית".
בעולם אידיאלי, זוגות יוכלו להתחתן וגם להתגרש בישראל בדרך המתאימה להם ולא רק דרך הרבנות האורתודוקסית. המדינה תכיר בכל הזרמים של היהדות ותאפשר להם להתפלל באופן שמתאים להם ליד הכותל ובכל מקום אחר, יוקם מערך אלטרנטיבי לכשרות, גיור וכו'. אלא שבקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, המפלגות החרדיות מטילות וטו מוחלט על כל התחום של דת ומדינה, ולכן גם התקדמות קטנה היא משמעותית. איננו יודעים מה צופן יום המחר ואיזו קואליציה תוקם לאחר הבחירות הבאות, אך ברור כבר עכשיו שהקרב על הזכות להתחתן לא יהיה פשוט.
אנחנו חייבים להתחיל את המהפכה הזו מאיזשהו מקום, כדי להרחיב את הגבולות של החופש שלנו, להראות לצד השני שהשמיים לא נופלים בגלל השינויים הללו, וכך, בעקשנות ובסבלנות, לקדם את האג'נדה החשובה הזאת, עד שנשים סוף לאפליה ולתכתיבי הרבנות. יש כאלה שמתחילים במהפכות קטנות בתחום של תחבורה ציבורית בשבת בבאר שבע, ויש מהפכות שמתחילות באילת.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני