סוף הגרעין הצפון קוריאני: הסכם טראמפ־קים הוא רק תחילת הדרך

אין להמעיט בחשיבות הסכם טראמפ־קים. ייתכן שאנו בתחילת הליך שיביא לסוף התוכנית הגרעינית הצפון קוריאנית המסוכנת. עם זאת, אין להגזים בחשיבות ההסכם. בסך הכל, הוא לא יותר מהצהרת כוונות. העבודה האמיתית רק מתחילה. ההסכם "הרזה" שנחתם לא אומר הרבה. קוריאה הצפונית מתחייבת ל"דה־נוקלריזציה", ושני הצדדים מתחייבים למערכת יחסים חדשה, הכוללת יחסי שלום והשבת גופותיהם של חללי מלחמות קוריאה.
 

ברור שאין מדובר בהתחייבויות משפטיות, ואף לא בהתחייבויות פוליטיות של ממש, אלא בלחיצת ידיים ובהצהרת כוונות טובות. לכן, שני הצדדים חייבים לתרגם את ההצהרות העמומות למעשים. למונח "דה־נוקלריזציה" אין פרשנות משפטית או דיפלומטית המקובלת על כולם. ארה"ב תרצה להוציא כל מרכיבי התוכנית הגרעינית הצפון קוריאנית מהמדינה ולהבטיח שלא תתחדש. קוריאה הצפונית, כמובן, תרצה להסתפק בהרבה פחות.
 

אין רמז לתוכן היחסים החדשים שיירקמו בין המדינות. קוריאה הצפונית תרצה ביטול סנקציות ונסיגת כוחות אמריקאיים מקוריאה הדרומית. דברים אלה לא מופיעים בהסכם הרזה. מן הסתם, הסכם עתידי ידרוש התחייבויות מצדדים נוספים: מועצת הביטחון של האו"ם תצטרך למתן או לבטל סנקציות, קוריאה הדרומית תצטרך להסכים להסדרי ביטחון חדשים וסין תצטרך להסכים להסדרי פיקוח על מדינת הלוויין שלה. 

 

כמו כן, כדי להעניק תוקף משפטי להסכם עתידי, הנשיא טראמפ יצטרך לעשות מה שקודמו סירב לעשות: להביא את ההסכם לסנאט האמריקאי לאשרור.

ההסכם העתידי יקום או ייפול על מנגנונים מורכבים של פיקוח וביצוע. מנגנונים אלה יקבעו בסופו של דבר אם ההסכם יפתור את הבעיה הצפון קוריאנית, או רק יחמיר אותה, כמו הסכמים קודמים.
 

ממשל טראמפ יצטרך להבהיר את עמדתו לגבי המשטר בקוריאה הצפונית: האם ארה"ב תסתפק בהישגים בגזרת הגרעין, או שמא תדרוש גם הגנה על קוריאנים שחיים תחת אחד השילטונות האכזריים בתולדות האנושות? ומה תהא עמדתה לגבי מעורבות קוריאה הצפונית בתוכניות הגרעין של איראן ומדינות אחרות? ועדיין, יש מקום לתקווה. הצוות האמריקאי (בעיקר מייק פומפאו וג'ון בולטון) מוכר כנצי בשאלת קוריאה הצפונית. יש לקוות שיצליח להימנע מהסכם רע וישכיל להפסיק את ההליך ולחזור הביתה במקרה הצורך.