ההחלטה לא למנות את תא"ל עופר וינטר חובש הכיפה למפקד אוגדה, פרשת תא"ל מרדכי כהנא הדתי שנאלץ לפרוש וסאגת מינוי המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, החזירו אותנו שוב לדיון על מספר חובשי הכיפות בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל ולשאלה אם הרמטכ"ל מנסה לדלל את מספרם. אל תיכנסו לבור הזה, כי לא ייצא ממנו טוב לאף אחד ובטח לא לצה"ל. אל תספרו כיפות.
הסכנה הכי גדולה לאיכות צמרת הפיקוד של צה"ל תהיה אם הרמטכ"ל יצטרך להתנהל כמו המשרד לשוויון חברתי או הוועדה לצדק חלוקתי. המפקדים הבכירים של צה"ל חייבים להיות הקצינים האיכותיים ביותר, בלי שום קשר למוצאם או לשיוכם המגזרי והשקפת עולמם הפוליטית. קמפיין ההדתה בצה"ל הכניס את כל המערכת לסערה ולחרדה. הקמפיין, שהציג כאילו צה"ל עובר השתלטות עוינת על ידי ישיבות ההסדר והמכינות, הפך את שני הצדדים לרגישים מאוד לכל קידום או אי־קידום של קצין דתי. גם אם הרמטכ"ל יכחיש זאת, הסערה לא נשארה מחוץ לפורום מטכ"ל ומחוץ לשולחן קבלת ההחלטות. אם פורום מטכ"ל יצטרך להכניס למכלול השיקולים בשיבוצי הקצונה אם יש יותר מדי או פחות מדי מפקדי אוגדות דתיים, זו תהיה תחילת הסוף של הפורום המפואר.
כי בכל הנוגע לייצוג הולם, אתה יודע היכן אתה מתחיל, אך אתה לא יודע איך זה ייגמר. כמה דתיים הם בוגרי ישיבות, וכמה בוגרי מכינות, כמה דתיים־לייט וכמה חרד"לים. ברגע שסופרים כיפות, יש עוד הרבה מגזרים ותת־מגזרים שיתחילו לבדוק מה עם הייצוג ההולם שלהם. ועדת השיבוצים תצטרך לבחון כמה קצינים דרוזים קודמו, כמה אתיופים, כמה מזרחים וכמה תימנים, כמה ימנים, כמה שמאלנים, כמה להט"בים, כמה בני קיבוצים וכמה תושבי פריפריה, כמה חרדים וכמה בני מיעוטים. הרשימה כנראה אינסופית. פועל יוצא של המהלך יהיה הורדת איכות הפיקוד לשפל של ממש.
אפשר להיווכח בתהליך דומה שהתרחש בבית המשפט העליון. במשך לא מעט שנים ישבו על כס השיפוט בהיכל הצדק שופטים רמי־מעלה. תמיד הייתה משבצת "השופט הדתי" שהיה צריך למלא, אך באופן עקרוני השופטים נבחרו על פי איכותם ומקצועיותם. הפוליטיזציה בשנות ה־90 של בית המשפט העליון הובילה לכך שהועדה לבחירת שופטים הפכה לוועדת הייצוג ההולם לכל מגזר ולאיזון פוליטי. כל חבר ועדה ניסה לדאוג לאינטרסים של המגזר ותת־המגזר ששלח אותו, תוך ניסיון אקטיבי להחליש את המגזרים החלוקים על השקפת העולם של אותו נציג ולמנוע את קידומם לעליון.
אפשר לעבור על רוב שופטי העליון בשני העשורים האחרונים ולומר מה היה האינטרס המגזרי והפוליטי שהוביל למינוי כל שופט, ומה היה "המחיר" ששולם במסגרת הדיל בוועדה לבחירת שופטים. כך יש לנו את "השופט הערבי", "השופט הדתי", "השופט המזרחי", "השופטת של ארגוני הנשים", "השופטת של נשיאת העליון", "השופט של שרת המשפטים", "השופט המתנחל" ועוד.
אמרו לי דקאני פקולטות למשפטים שהתוצאה של התהליך הייתה שהעילויים המשפטיים לא בהכרח הגיעו לעליון, איכות פסקי הדין ירדה משמעותית, ועקב כך באקדמיה הישראלית הפסיקו ללמד פסקי דין של בית המשפט העליון. אל תכניסו את צה"ל לאותה מערבולת.