מזה עשרות שנים מגלה צפון קוריאה עניין רב בנעשה באזורנו. ככל שהמשטר בפיונגיאנג הפך מוקצה יותר בעולם המערבי, כך העמיקה מעורבותו בהפצת נשק וטכנולוגיה במזרח התיכון. השותפות העיקריות היו איראן וסוריה, מדינות ששאיפת ההתעצמות שלהן, בעיקר בכל הנוגע לתחום הנשק הגרעיני והיכולת הבליסטית, הייתה רבה.



התפיסה והאינטרסים היו זהים. מנהיגי איראן ושליט סוריה צפו בעיניים כלות בקים ג’ונג און ובאביו קים ג’ונג איל, שהשכילו לפתח את שתי היכולות אל מול התנגדות עולמית. הרצון לפתח יכולות אלו נבע מההבנה באשר לחסינות שיכולה לספק להם יכולת גרעין צבאית, הנתמכת ביכולת שיגור בליסטית מתאימה.

האיראנים חפצו בהשגת יכולות כאלה כחלק משאיפת ההתפשטות שלהם וחיזוק מעמדם האזורי (והדתי), בעוד שאסד ראה בפיתוח יכולת גרעין צבאי כלי בדרך להגיע למאזן כוחות הרתעתי מול ישראל.

כדי לקדם את הפיתוח הטכנולוגי, מצאה איראן שותפות נאמנה עם פיונגיאנג, ואילו האחרונה מצאה לה תחום יצוא מכניס, וכך התפתחה המעורבות שלה באזורנו. מדענים צפון־קוריאנים, ידע וחלקים טכנולוגיים מצאו את דרכם לטהרן ולדמשק. מעורבות זו הלכה וגברה ככל שהסנקציות המערביות נגד איראן הועמקו. 
 

ישראל, שעקבה אחר הערוץ המתרחב, מצאה את עצמה מוגבלת ביכולת התגובה שלה: היעדר כל קשר דיפלומטי מול פיונגיאנג, לצד כישלון הניסיון להשפיע דרך בעלי ברית במערב ובראשם ארצות הברית. מדינת ישראל אספה מידע רב על שיתוף הפעולה, וחלקה מידע זה עם מדינות נוספות, ללא כל הצלחה. התנהלותם הכושלת של נשיאי ארצות הברית מול צפון קוריאה גלשה להתנהלות דומה אל מול איראן. למידע המפליל לא היה סיכוי לחדור את חומות הקונספציות במערב.
 
ישראל מצאה את עצמה עד לאחרונה בודדה במערכה, כשפרויקט הטילים הבליסטיים של איראן נתפס בעולם כבעיה של ישראל בלבד, ופרויקט הגרעין האיראני טופל באופן כושל ולא עקבי. בסוריה, לאחר כשל מודיעיני ראשוני באיתור הקמת הכור בדיר א־זור, בסיוע צפון־קוריאני צמוד, לקחה ישראל את הטיפול באיום על עצמה והשמידה את הכור, סמוך להשלמת בנייתו. התנהלות זו נמשכה שנים רבות. צפון קוריאה מוכרת ידע, טכנולוגיה וחומרים אסורים לאיראן וסוריה, העולם המערבי שותק וישראל חורקת שיניים. 
 
עם בחירתו של טראמפ, התחולל השינוי המיוחל. כמו בנושאים רבים אחרים, הצהיר טראמפ כבר במסע הבחירות שלו שאם ייבחר, יפעל לביטול או לתיקון ההסכם עם איראן ויפעל אל מול ההתעצמות הגרעינית של צפון קוריאה, שהלכה והואצה בשלהי כהונתו של אובמה. פרשנים רבים הטילו ספק ביכולתו של טראמפ לממש את הבטחותיו וגם אלו שהאמינו בו, קראו לו למקד את מאמציו באחת הזירות כדי להגיע להישג. כמו בהבטחות אחרות שלו, הוכיח טראמפ שפיו ולבו שווים. 
 
האיום הישיר על מנהיג צפון קוריאה והעמקת הסנקציות מחד, לצד ביטול הסכם הגרעין והטלת סנקציות על איראן מאידך, הביאו לשינוי. מוקדם לנבא מה יביא מפגש הפסגה בסינגפור והאם באמת תפורז צפון קוריאה מנשק גרעיני. אולם בבחינת האינטרס הישראלי, ניתן להניח בסבירות גבוהה שנראה הפחתה דרמטית במעורבותה של צפון קוריאה בחימוש אויבינו במזרח התיכון. זאת בנוסף לבידודה של איראן לאור ההשפעה של האירועים האחרונים על כושר עמידתה מול הנחישות האמריקאית והסנקציות המתעצמות. לא בכדי בחר טראמפ להתייחס לאיראן במסיבת העיתונאים שקיים בסינגפור ולהשפעת האירועים עליה. 
 
מוקדם מדי להבין את מגמות העומק של התהליכים שהחל טראמפ, והאם נמצאה הנקודה הארכימדית שתאפשר להשיג שתי ציפורים במכה אחת. המסר שיצא מסינגפור, “פיונגיאנג תחילה”, נשמע היטב בטהרן, והנו חיובי מנקודת המבט של ישראל. 
 
ד"ר אל"ם (במיל') סיבוני הוא ראש תוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי; אל"ם (במיל') וינר הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 20