נראה כי הסיבה האמיתית לתיקון בחוק השואה שאושר בחודש פברואר השנה בסנאט הפולני נעוצה בחשש של ממשלת פולין מפני פגיעה במערכת היחסים עם ארה"ב, ולא מתוך רצון להתמודד עם האמת ההיסטורית. האמריקאים קראו לפולנים בחודשים האחרונים להימנע מיישום החוק, ושר החוץ הפולני אף הביע בפומבי חשש מפני פגיעה בשותפות האסטרטגית של ארצו והממשל האמריקאי. עם זאת, הודעתו של ראש ממשלת פולין היא צעד חשוב אך לא מספיק. התיקון לחוק אומנם לא ימנע מניצולי שואה ומחוקרים פרסומים בדבר פשעים שביצעו פולנים נגד יהודים בתקופת השואה המבוססים על עובדות ובדגש על עובדות, אולם עם זאת הבהיר שר המשפטים הפולני כי פרסומים לא מבוססים בעניין זה כלפי העם הפולני גם לאחר תיקון החוק יהוו עילה לתביעה.
הניסיון הפולני לעצב זיכרון היסטורי באמצעות חקיקה, משפט והטלת אחריות פלילית, נועד לכישלון עוד בחיתוליו. האוכלוסייה היהודית בפולין ערב מלחמת העולם השנייה מנתה כ־3.4 מיליון נפש – המרכז היהודי הגדול באירופה. לצד פריחה תרבותית וכלכלית סבלה האוכלוסייה היהודית מרדיפות על רקע אנטישמי עוד לפני המלחמה. 90% מהקהילה היהודית בפולין הושמדה בתקופת השואה. הגטאות הגדולים דוגמת ורשה ולודז התקיימו על אדמת פולין, כמו גם כל ששת מחנות ההשמדה הגדולים: אושוויץ, בלזץ, חלמנו, מאידנק, סוביבור וטרבלינקה. המחקר ההיסטורי על אודות השואה כולל עדויות רבות בדבר שיתוף הפעולה של חלק מהאוכלוסייה הפולנית עם הכובש הנאצי. שיתוף הפעולה הפולני בתקופת המלחמה התאפיין ברובו ב"ציד יהודים", בהסגרתם לכובש הנאצי וגם בהשתתפות ישירה ברצח.
גם לאחר שהסתיימה המלחמה בוצעו פוגרומים על ידי מקומיים פולנים, והפעם הם כוונו כלפי שורדי השואה שביקשו בתום המלחמה לחזור לבתיהם. בשנה שלאחר המלחמה התחללו מספר מעשי טבח, דוגמת הפוגרום בקרקוב ובקילצה. לפיכך, מן הראוי הוא כי בפולין, כמו גם מדינות אחרות במזרח אירופה דוגמת ליטא ואוקראינה, יתקיים ניסיון אמיתי באמצעות מחקר וחינוך ללמוד את קורות העבר, ולא באמצעות תיקוני חקיקה כאלה ואחרים הנובעים משקולים פוליטיים ומאינטרסים בינלאומיים.
הכותב הוא חוקר שואה ומרצה להיסטוריה במכללת לוינסקי ובמכון האקדמי חולון