מתק שפתיים והתחכמויות בוועדת חוקה, חוק ומשפט לא יועילו. העובדות מדברות בעד עצמן. מסע הכפשות יומיומי המורכב מחצאי אמיתות, משקרים ומהדלפות מגמתיות מרחף כענן שחור מעל ראשו של היועץ המשפטי לממשלה, מי שאמור להיות שומר הסף הראשי, והוא אינו עושה דבר, למרות שהוא יודע היטב שאין לפרסם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית המשפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו.
אלה הוראות החוק; אבל נראה שאביחי מנדלבליט הנתון, להערכתי, בכבלים שהציבור אינו מודע להם, מתעלם במפגיע ממה שקורה מסביבו. לי זה ברור שפרסום קטעי רכילות שהקליט עד המדינה בפרשת המעונות או פרסום עדויות אחרות מתוך תיקי הפרקליטות נועד להשפיע, לעוות ולזהם את בירור כתב האישום שהוגש נגד שרה נתניהו, אז למה אין התערבות של רשויות אכיפת החוק? כלום זאת הדרך להשגת הרשעה במשפט הראווה שהן מבקשות לקיים בפני שלושה שופטים? כיצד בכלל אפשר להבין אחרת את העלמת העין מן הפרסומים שמביאים ערוצי החדשות בכל ערב? האם אלו פרסומים לגיטימיים שהושגו בדרך כשרה או פרסומים מטעם שנועדו לתכלית פסולה? האין זה ברור שהשיבוש והזיהום הופכים את המשפט למשפח, ושלא יהיה עוד טעם בניהולו?
מנדלבליט בוודאי מבין את זה, ובכל זאת הוא עומד מנגד, שכן מה שחשוב בעיניו כרגע, לדעתי, זה לבסס את ההגנה על מערכת שנגועה בנפוטיזם בלתי נסבל ולשמור על שליטתה במוקדי הכוח תוך התגברות על כל ניסיון לשבור את מעגלי העוצמה שהצטברו אצלה בניגוד לעקרונות דמוקרטיים מקובלים. ובעיני, לפחות, יש משהו מעורר חשד בהתעלמותה של מערכת המשפט מההשתוללות של גורמי תקשורת מסוימים, שכן ברור לי שמטרתם היא להשפיע, מטעמים פוליטיים גרידא, על תוצאות ההליך המשפטי התלוי ועומד.
מצהלות השמחה של חוגים אינטרסנטיים, שעניינם הוא לא בביצור שלטון החוק, בוודאי מגיעות גם ללשכת היועץ המשפטי; ושתיקתו הרועמת צריכה לעורר אי־נוחות אצל כל מי שבאמת חרד לשלטון החוק.
במקום לשבת באין מעשה מול פרשות כמו אלו שבהן נקשר שמה של נשיאת בית המשפט העליון, שמחלקן נודף ריח רע, צריך היועץ המשפטי לפעול למניעת הפגיעה המתמשכת באמון הציבור במערכות שהוא עומד בראשן, אבל לא זה מה שהוא עושה. מחיאות הכפיים שנשמעו מצד קבוצות אנרכיסטיות במחנה השמאל, אלה שעושות לילות כימים כדי לקעקע את יסודותיה של המדינה היהודית, לאחר הגשת כתב האישום מעורר הסלידה, נוכח החיטוט במטבחו של ראש הממשלה, בוודאי לא מוסיפות אמינות לאלה האמורים לטפל בנגעים אמיתיים.
כך או אחרת, נדמה שמנדלבליט מעדיף לעסוק בחקירות סרק שאין בהן כל ממש במקום להתרכז בפרשיות המתרחשות בביתו פנימה; הן היו צריכות להטריד את מנוחתו הרבה יותר מהמפגשים בין ראש הממשלה לבין בעלים של עיתון. אין בהם אפילו אבק של פלילים אם קוראים את סעיפי החוק הרלוונטיים; כשם שאין דבר אסור ביחסי הגומלין בין ארנון מילצ'ן לבין בנימין נתניהו. תקצר כאן היריעה מלהסביר את הדברים; אולם כל בר דעת יכול בנקל ללמד את היושבים ברחוב עוזי חסון בירושלים מדוע המשטרה מכלה את זמנה לריק.