כשפרקליט המדינה, שי ניצן, אמר שאיננו יודע אם ימליץ להעמיד את בנימין נתניהו לדין - למה הוא התכוון? בהתחשב בכך שתשובה זו נורתה מפיו בסיכומו של ראיון ארוך ומפורט לחדשות "כאן" בלי למצמץ וללא היסוס, כדאי לתת על כך את הדעת. ייתכן שראש מערכת התביעה של ישראל פשוט שיקר. יש אומנם מקרים שבהם מותר לפקיד ציבור לשקר, אלא שזה נסבל כאשר אין לו ברירה אחרת. הדוגמה הקלאסית היא כששואלים שר אוצר אם צפוי פיחות במטבע בקרוב. תשובה כוזבת במקרה זה מתבקשת. המקרה שלפנינו הוא לא כזה. כאן הייתה לשי ניצן הברירה לענות שהוא מעדיף כי עמדתו בעניין העמדת נתניהו לדין תתברר בהגיע רגע האמת ולא בראיון טלוויזיוני.
אם אכן שיקר הפרקליט, יכולות להיות לכך שתי סיבות המבטאות שתי אפשרויות מנוגדות, שהינן שני הצדדים של אותו מטבע: האחת היא שכתב האישום בדרך והפרקליטות עסוקה בבדיקה עצמית מדוקדקת כדי להבטיח הרשעה ולא להתבזות בגין חוסר דיוק או פינה שעוגלה. השנייה היא שעד לרגע זה לא נמצאה דרך לבסס אישום פלילי, והפרקליטות בודקת כל קצה חוט כדי שלא יתברר שבאיזו קרן זווית נידחת מונח לו במסתרים אקדח מעשן שהוחמץ. כך שבעת נעילת התיק ניתן יהיה לבוא לציבור ולומר לו: בדקנו כל בדל מידע, סרקנו כל סנטימטר ולא מצאנו רבב החוצה את רף הפליליות.
אני מאמין שהאמת הרבה יותר פשוטה. אפשר להעלות ספקולציות קונספירטיביות מורכבות לגבי תשובתו של שי ניצן, אפשר גם להניח אותן בצד ולצאת מנקודת הנחה שהתשובה האינסטינקטיבית שלו הייתה אמת לאמיתה או משום שנפלטה מפיו, או משום שבחר להגיב לשאלה תשובה כנה ואמיצה. אני נוטה לחשוב שפרקליט המדינה בחר לגלות שקיפות אמיתית לגבי מצב החקירה נגד נתניהו. ניכרים דברי אמת. ואם כך הדבר, הרי שמדובר באמירה סנסציונית ממש, שאי אפשר להפריז בחשיבותה.
כי אם לאחר אלפי שעות חקירה משטרתית, שאותה הפרקליטות בראשותו של ניצן מלווה באישית לוחצת, מאות קלסרים, עשרות עדויות, חקירות באזהרה והשלמות חקירה, ארבעה עדי מדינה ואין ספור הדלפות מחשידות ומרשיעות לתקשורת - עדיין ראש הפרקליטות לא יודע אם נחצה רף הפליליות, אולי הגיע הזמן להפסיק לטרלל את המערכת ולהודיע: עד כאן.
בין שתיסגר החקירה מחר בבוקר, הצוותים יפוזרו ואנשיהם יחזרו למלחמה בפשיעה אמיתית ולעבודה המשטרתית השוטפת ובין שימשיכו השוטרים לדשדש במטריה הפוליטית שהם אינם מבינים, כבר בשלב הזה אפשר לסכם כי מעולם בהיסטוריה המשפטית לא ריכזה חקירה אזוטרית כל כך משאבים רבים כל כך, לזמן רב כל כך. מצב עניינים זה הוא לא תקלה שהופיעה יום אחד במקומותינו כמו מן שצנח מהשמיים. הכיסוי העיתונאי הנרחב והעניין הציבורי העצום בחקירה המקושקשת הזו לא נובע מאיזה להט ציבורי לאו בר כיבוש להסדיר את יחסי הגומלין בין מבשלות מאולתרות לשירותי קייטרינג בבית ראש הממשלה. הוא גם לא נובע מזעזוע עמוק נוכח הקאמבק של השמפניה לפלייליסט של השיח הפוליטי בישראל.
אסיר בכלוב זהב
כל מי שלוחץ בכל ערב בשעה שמונה על הספרות 11 עד 14 בשלט ועושה זאת בתקווה לשמוע חדשות "טובות" על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה או לפחות אשתו, לא באמת מתעניין בגלידת הפיסטוק או בחמגשיות של מני נפתלי. הוא מייחל בכל לבו ובכל מאודו רק לדבר אחד בלבד: מפלתו של ראש הממשלה. לאחר שנואשו אנשי השמאל מלשמוע דבר ישועה מפי הכתבים המדיניים, הכלכליים או הפוליטיים, משליכים יהבם במר ייאושם על כתבי הפלילים.
זו הסיבה לכך שאנו רואים לנגד עינינו חקירה קלושה והזויה, שכל קשר בין אופיה ותכליתה לבין העובדות שבבסיסה הוא מקרי ובעיקר לא חשוב. חקירה אשר מנפחיה ומגמדיה כאחד מונעים משיקולים זרים לעניינה. הן אלו והן אלו מתעניינים מעט מאוד בתפריטי האכילה והעישון ברחוב בלפור בירושלים והרבה יותר בסוגיית תאריך מסיבת הפרידה מבנימין נתניהו.
יריביו הפוליטיים של בנימין נתניהו יודעים היטב שגם אילו כל התיאורים הדרמטיים שדוברי ראש הממשלה ורעייתו מגדירים כפייק ניוז היו אמת לאמיתה, עדיין אין הדברים מגיעים לכדי עבירה פלילית. אני מניח שאם ייקחו את כל חברי הכנסת של האופוזיציה למכונת אמת, לא יימצא אחד שיאמר שראש הממשלה הוא עבריין ויימצא דובר אמת.
מכולם, דווקא ח"כ ג'מאל זחלקה מבל"ד גילה יושרה ציבורית, כאשר העז לומר את הדברים מעל דוכן הנואמים במליאת הכנסת. תמצית דבריו הייתה: תפסיקו לבלבל את המוח, כולנו יודעים שנתניהו הוא נהנתן ולא עבריין. בהזדמנות זו אנו צריכים לשאול את עצמנו אם חיי נתניהו באמת עונים על ההגדרה של נהנתנות. האם מישהו מאיתנו היה מגדיר כהנאה חיי אסיר בכלוב זהב. האם מישהו מאיתנו באמת סבור שחיים ללא טיפת פרטיות, תוך שלילת החירות הבסיסית לטייל לבד ברחוב או בטבע, אפילו בחו"ל הינה בבחינת הנאת חיים? האומנם ניתן להגדיר כהנאה יציאה להצגה או סרט הכרוכה בטרטור עשרות אנשי ביטחון ויצירת מטרד למאות אחרים? והוא הדין לגבי יציאה למסעדה. לכן, שיא השיאים הוא שכאשר אתה מוותר על האווירה והבילוי הכרוכים ביציאה למסעדה, ולמצער אתה מזמין את האוכל לכלא בלפור, אתה חוטף על הראש את תיק המעונות ההזוי שאפילו רינה מצליח הסבירה ביומן השבוע האחרון שצריך לטפל בו במישור שאיננו פלילי.
מה שהתגלה באותו יומן מהדורה היה מרחיק לכת הרבה יותר. האייטם המרכזי במהדורה היה כמובן הסקופ של כתב הפלילים, שהצליח ב"מבצע חשאי נועז" להתגנב לכספת של משטרת ישראל ולהשיג את הקלטת של עד המדינה, ניר חפץ. לפי הנימה הדרמטית של הצגת הדברים, היה אפשר לצפות לגילויים מרעישים חדשים על אודות הזוג נתניהו. אלא שבלהט ההתענגות על מנגינת הדיבור הדרמטי, איש לא שם לב, ככל הנראה, לתוכן ההקלטה. מה שנאמר בהקלטה מחסל את תיק מעונות ראש הממשלה בעודו באבו. מסתבר שלפי עד התביעה, בשיחה שהוקלטה בזמן אמת עם גורם מוסמך במשרד ראש הממשלה, ציין בפניו עד המדינה כי עובדים במשרד ראש הממשלה מדריכים את הגברת נתניהו המהוססת ומסבירים לה שמותר לה על פי כל הכללים להזמין אוכל על חשבון המדינה, כי אלו התקנות וזו הינה הפרקטיקה הנהוגה מימים ימימה.
כדאי לזכור שגם לראש ממשלה ובני ביתו יש זכויות. גם להם יש זכות להתנגד לאכיפה בררנית, גם להם יש זכות שלא יטרטרו אותם ויתישו אותם בתביעות וחקירות סרק. ולעם ישראל יש זכות לבידור טלוויזיוני ברמה גבוהה יותר, עם עלילה פחות מופרכת, שלא חוזרת על עצמה לעייפה.