1. שלושה שבועות חלפו מאז החל המונדיאל. עוד שבוע - והוא כבר מאחורינו. בעולם שבו לא נהוג לפרגן, דווקא אצל ולדימיר פוטין ראינו מונדיאל מדהים ביופיו ובאיכותו. לא הפסקנו להתפעל מהאצטדיונים, מהנבחרות, מהאוהדים ומהתוצאות.
כל הכוכבים הגדולים (פרט למסי) הגיעו לטורניר החשוב בעולם, ולנוכח הקבוצות שנותרו והמשחקים הצפויים לנו, יש סיכוי טוב שחצי הגמר והגמר יעניקו לנו חוויה בלתי נשכחת.
2. כמו במונדיאל, גם הפוליטיקה הישראלית אינה נחה לרגע, והפעם עומד במרכז תשומת הלב חוק הגיוס. הסיפור הזה מלווה אותנו כבר עשורים רבים, עוד מימי דוד בן־גוריון, שהעניק פטור משירות צבאי לכמה מאות חרדים. מאז, מספרם רק הלך וגדל.
השבוע נפלה בכנסת ההחלטה להעביר את חוק הגיוס, ונראה שצפויה דרמה לא קטנה גם בשתי ההצבעות הבאות. בכל יום משתנה כיוון הרוח, והמפלגות מעמידות סייגים ותנאים חדשים. במצב שנוצר, שום דבר כבר לא יפתיע אותנו.
קחו למשל את הפליק־פלאק שביצע השבוע יאיר לפיד, שיכול לעורר אפילו את קנאתה של נדיה קומנצ'י. נשגב מבינתי מדוע דווקא חברי סיעתו, שנראו תחילה כמו קבוצת אולסטאר, מורידים את הראש ומיישרים קו עם פניית הפרסה המגושמת הזו.
3. מדי פעם מופיע בפוליטיקה הישראלית אביר על סוס לבן. הפעם זהו בני גנץ, שמתחמם במרץ על הקווים. אם השכל יגבר בסופו של דבר על שיקולי אגו בקרב מפלגת העבודה, היא תקבל שלישיית מחץ של גנץ־גבאי־לבני.
הרי בכל פעם שמנסים לגייס איש ביטחון למפלגה טוענים נגדו כי הוא אינו מתאים לפוליטיקה. אני סמוך ובטוח שכל מי שמעט בינה במוחו רואה ומבין את הפוטנציאל הענק שטמון כאן.
4. לאחרונה צפיתי בהופעה שהוקדשה לרגל 30 שנה לאלבום "אפר ואבק" של יהודה פוליקר. העיבודים המוזיקליים היו חזקים ומרגשים, ולמעשה ההופעה הייתה מושלמת וכללה את סיפורם של הוריו של פוליקר.
הנה הצעה לשר החינוך נפתלי בנט לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה הבא: במקום לקיים אותם טקסים שחוזרים על עצמם בכל שנה, תן הוראה שכל תלמידי ישראל יצפו בהופעה הזו. זה יהיה לא פחות מרגש ומעשיר מכל הטקסים ביחד.
"אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו". לשמור ולזכור.