ראש הממשלה יוצא למוסקבה לפגישה עם נשיא רוסיה – זו כבר כמעט איננה חדשה. פגישותיהם של נתניהו ופוטין נהפכו לעניין שבשגרה. אחת לכמה חודשים נועדים השניים בקרמלין, ועיקר שיחותיהם נסב כמובן על המצב בסוריה. ובכל זאת, דומה כי יש חשיבות ועניין מיוחדים במפגש הנוסף שעומד להתקיים השבוע.
ראש ממשלת ישראל נוסע, כפי שאומרים, לתחזק את התיאום עם רוסיה, לנוכח המצב המידרדר בסוריה, ובמיוחד בסמוך לגבול ישראל בגולן. נתניהו יפגוש נשיא רוסי זחוח, שיש לו לפחות שתי סיבות לנחת ולעליצות. הביקור נערך בעיצומו של המונדיאל, ורוסיה יכולה כבר עתה להיות שבעת רצון מהצלחת מפעל הספורט האדיר הזה על אדמתה.
נתניהו הוזמן כבר על ידי פוטין לצפות בגמר המונדיאל, לצד מנהיגים נוספים. כזכור, נשיא רוסיה כבר פינק את אורחו מישראל, כאשר אירח את נתניהו ב־9 במאי בכיכר האדומה, לצפות לצדו במצעד הניצחון על גרמניה הנאצית. בעודו צופה במשחק הכדורגל, יוכל נתניהו להרהר על מדינות שגודל האוכלוסייה בהן קטן בהרבה מזה של ישראל – איסלנד, קרואטיה, אורוגוואי ואחרות, שלפחות זכו להימנות עם 32 הנבחרות הטובות בעולם.
כמובן, לא זה עיקר מטרתו בנסיעתו הפעם למוסקבה. ראש הממשלה בא בגלל קרבות אחרים, שנערכים לא על דשאים מוריקים, כי אם על טרשים יבשים. קרבות דמים בניצוחה של רוסיה, המתנהלים על אדמת סוריה, בסמוך לגבול ישראל בגולן. וכמו במונדיאל – גם כאן ההכרעה קרבה והולכת. ערוצי הטלוויזיה הראו רק חלק מהזוועות. מטוסי סוריה ורוסיה כתשו ללא הבחנה וללא רחם את מעוזי המורדים בדרעא שבדרום המדינה כדי להחזיר את השליטה באזור לידי השלטון המרכזי בדמשק. מאז תקע פוטין יתד בסוריה, הוא נושא באחריות, לא פחות מהרודן בשאר אסד, לעשרות אלפי קורבנות ולמאות אלפי פליטים רק בימים האחרונים.
זוהי רוסיה, שהשתלטה על חצי האי קרים האוקראיני, שנגסה שטחים ממזרח אוקראינה, שחוללה גם באזורים אלה מלחמת אזרחים אכזרית – באין מכלים. זוהי רוסיה שמחסלת בכימיה את יריבי המשטר באשר הם, אפילו על אדמת אנגליה. פוטין מונע רק על פי האינטרסים הרוסיים האימפריאליים, ובכל מחיר, כדי להחזיר לארצו את מעמדה כמעצמה, שנוהגת בעולם כאוות שאיפותיה. הוא יודע היטב שלבד ממס שפתיים, דבר לא ייעשה על מנת לבלום אותו.
העולם שותק לנוכח מחזות האימה שמתרחשים על אדמת סוריה. פה הרי אין מדובר ב”כיבוש” ישראלי, בתגובות צבאיות ישראליות רכות נגד המתגרים בה מרצועת עזה. פה מדובר “רק” בכתישת אוכלוסיות שלמות. ישראל – ולא סוריה - היא הנבל העולמי, היא המוקד לביקורת ולחרם, היא נושא לדיונים בפרלמנטים אירופיים ובמוסדות הבינלאומיים. כי מה זה טבח נורא שמתחולל בסוריה לעומת ירי מבוקר לעבר המונים מוסתים המנסים לפרוץ את גבולה? ומה זה קריעת מאות אלפים מבתיהם בדרעא, לעומת פינוי עשרות בדואים מצריפיהם בחאן אל־אחמר (ומתן פיצוי קרקעי נדיב)?
נתניהו יוודא בקרמלין ששרירה ההבנה בין ירושלים למוסקבה, שאם יופר הסכם ההפרדה בין ישראל לסוריה, שנחתם לאחר תבוסת התוקפן הסורי במלחמת יום הכיפורים, ישראל תגיב בהתאם. לבטח גם ידווח על הסיוע ההומניטרי שמושיטה ישראל לאומללים שברחו מאזור דרעא מערבה. ספק אם זה ירגש את בן שיחו. עדיין אין לנו אלופת עולם בכדורגל. זה יתברר סופית במשחק הגמר ב־15 ביולי, במוסקבה. אבל יש לנו אלוף עולם בניהול דיפלומטיה כוחנית פולשנית, שמצד אחד מציג חגיגה בינלאומית נפלאה של כדורגל צבעוני באצטדיונים מפוארים וריקודי שמחה בחוצות הערים הרוסיות, ומצד שני מפגין מעורבות פעילה בטבח העם המתבצע בסוריה ההרוסה. קוראים לו הצאר פוטין הראשון.