בעוד 48 שעות זה מסתיים, ואני כבר ידעתי שהחודש הזה יהיה קצר מדי וישאיר אצלנו טעם של עוד. מרבית המשחקים היו מעולים, הרמה הייתה גבוהה מאוד, ואפשר לקבוע בזהירות שמשחקים כאלה לא ראינו בשום מונדיאל עד היום.
השחקנים היו ברמה יוצאת מן הכלל. את הטכניקה הזאת לא מקבלים מלמעלה - צריך לעבוד, ולעבוד קשה. כל ילד שנדבק בחיידק הכדורגל רוצה להיות מסי, רונאלדו ניימאר ואפילו אמבפה. ומכל הרביעייה הזו במונדיאל קיבלנו שחקן וחצי. מסי וניימאר לא הגיעו לטורניר, רונאלדו הראה ניצוצות בשלב הבתים, והחצי הנוסף הוא קיליאן אמבפה. עדיין לא בן 20, אבל כבר בשורה אחת עם כל החבר'ה הגדולים. עכשיו צריך לשבת ולחכות שיממש את הפוטנציאל - וכמובן להכין את הארנקים.
ואצלנו? למה אנחנו חייבים להיות שונים מכל העולם? אצלנו מתחילים בעוד חודשיים את ליגת האומות החדשה של אופ"א, ואפילו מאמן אין לנבחרת. מה בוער? גם ברמת טיפוח ואיתור הכישרונות הצעירים אנחנו הרחק מאחור. בכל מדינה קיימים מאות מגרשים שאליהם מגיעים ילדים ונוער בהמוניהם, לומדים את יסודות הכדורגל ועובדים קשה כדי להצליח. אצלנו ההורים מגיעים ביחד עם הילד המפוחד מהררי הציפיות שנבנו על גבו הצנום. כל אבא רוצה שהבן שלו יהיה לפחות מסי - או לפחות אמבפה - וכל האמצעים כשרים.
העיקר שראש הממשלה שלנו היה אתמול ביציע במוסקבה. אנחנו נראה לגויים האלה, שמאז 1970 לא נותנים לנו לשחק אפילו פעם אחת במונדיאל.