ראשית כל, ייאמר ששום חוק שבעולם אינו יכול לסתור את מגילת העצמאות. הכרזת מגילת העצמאות אינה ניתנת לביטול. זהו היסוד ההיסטורי, הערכי והמוסרי שעל בסיסו הוקמה מדינת ישראל. והנה, במרוץ הפתאומי להעביר את חוק הלאום, קודם שהכנסת תצא לפגרה, אנו מתחילים להעביר, כדי להגיע לפשרה קואליציונית, מונחים היסטוריים חובקי עולם כאילו היו אלה כלים במשחקו של לוח השחמט. אחד המונחים המופרכים ביותר והמסוכנים ביותר שנהגו לאחרונה הנו האמירה שיש לנו “זכות דתית” להקים את מדינת ישראל. אין דבר כזה זכות דתית. יש אמונה דתית, פולחן דתי, חופש מצפון דתי, אבל אין זכות דתית.
על אף שהננו “העם הנבחר”, אנו עדיין מיעוט זעיר באוכלוסיית העולם, ואם לנו יש מכוח הדת את הזכות להקים מדינה, יכולות דתות אחרות, ובלהט דתי לא פחוּת, לקבוע שיש להן זכות דתית להשמיד את מדינת ישראל. אין זה לחלוטין מופרך, כבר חזינו בעבר הלא רחוק איך בלהט דתי קמות תנועות רצחניות בעולם האסלאם שטוענות לזכותן להשמיד מדינות אחרות, לכרות ראשים, לרצוח בני אדם כאילו הם מגשימים זכות דתית בצו אלוהי.
את המונח “זכות דתית” צריך לבחון בראייה היסטורית לאחור וגם בראייה צופת פני עתיד. בשם הדת בוצעו הרבה רציחות בהיסטוריה האנושית. אין לנו שליטה על ערכי דתות אחרות. אסור לנו לבסס עיקרון כאילו קיימת זכות דתית. מה יהיו אותן זכויות דתיות? כיצד הן יוגדרו ולאיזה מטרות? זה לא נתון לשליטתנו. בעולם של היום, כפי שכבר נעשה בחוקת ארצות הברית, טופחו מונחי חופש הפולחן הדתי. מרגע שאנו נקבע שמדינת ישראל מוקמת גם מכוח זכות דתית, נהפוך את מדינת ישראל למדינת דת. אבל החלק הגדול באוכלוסייה עדיין אינו רוצה לחיות במדינת דת. הוא רוצה לשמור על זכויותיו כציבור חופשי, הנהנה מחירות אישית.
מדינות דת מעטות קיימות כיום בעולם, היכן שהקוראן עדיין מהווה את החוקה של אותה מדינה. הפיכת מדינת ישראל למדינת דת משמעותה צלילה אל אותה קבוצת מדינות קיצוניות שבהן שולטים עקרונות הדת. אנו יכולים בהחלט להסתפק ברציונל שכבר בא לידי ביטוי במגילת העצמאות ביחס לסיבה להקמת מדינת ישראל: לאחר פירוט הנסיבות ההיסטוריות והזהות הלאומית, נוצר ההכרח להקים מדינה לעם היהודי. זוהי זכותנו הטבעית וההיסטורית לעמוד ברשות עצמנו כמדינה ריבונית.
הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר