תקופת החופש של בתי הספר, כאשר ימי הרוח של אלול ותשרי כבר נראים מעבר לאופק, היא הזדמנות עבורנו, ההורים, להקדיש מחשבה לשאלות: מהן הציפיות שלנו ממערכת החינוך? מהו בכלל "חינוך" בעינינו?
 
הבדיחה מספרת על האמא היהודייה שמצביעה על הילד בן השנתיים המדדה אחריה, ואומרת "תכירו, זה העורך דין, ואחותו הקטנה בעגלה היא הרופאה". משעשע, כמובן, כי אין באפשרותנו לקבוע ולקבע את עתידם של הילדים. בתי ספר, בצורתם המוכרת כיום, הם המצאה יהודית מובהקת. לפני 2,000 שנה ייסד רבי יהושע בן גמלא תקנה, שלפיה בכל שכונה ושכונה יתקיים בית ספר יהודי שבו יישב מורה ומחנך וילמד את כל הילדים תורה באופן מסודר - חוק חינוך חובה. הסיבה הרשמית לתקנה החדשה: עקב העיסוק בפרנסה, לא כל ההורים היו יכולים לשאת בנטל האחריות של חינוך הילדים. כמו כן, ישנם ילדים יתומים שלא זכו להורים שיחנכו אותם.

מהי אותה אחריות חינוכית שרבצה על כתפי ההורים? לעמים אחרים באותה העת לא הציקה האחריות הזאת. ללמד מקצוע, בגרות ויכולות הסתדרות בעולם, אפילו ערכי מוסר בסיסיים, מצאו כולם, מי פחות ומי יותר, את הדרך לעשות זאת באותם הימים, גם ללא מוסד חינוכי מסודר ומחייב. לא על כך מדובר. אחריות החינוך היהודית המיוחדת היא הזכות והאחריות שהוענקה לנו מהר סיני: "והודעתם לבניך ולבני בניך – יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב".


העברת מסורת יהודית עתיקה, מפוארת וגאה, בת אלפי שנים, אינה יכולה להיעשות מאליה. בלתי ניתן ללמד ילד רק ידע מקצועי וערכים אוניברסליים ולצפות שמעצמו יכיר את יהדותו ויישא את האחריות להמשיכה לדורות הבאים. אנו עדים מול עינינו כיצד צעירים ישראלים, מלח הארץ, בוגרי 12 שנות לימוד במערכת החינוך, לוחמי יחידות מובחרות ומצטייני אקדמיה, אינם מצליחים להבין כלל את הטרגיות שבנישואי תערובת, וכאשר הם מהגרים לחו"ל הם מתבוללים בין הגויים באחוזים גבוהים מאוד, הרבה יותר מאשר צעירים יהודיים מקומיים שם.

לדור הצעיר לא הוענקה האפשרות להכיר את סיפורי ההוד על האבות ועל בני ישראל היוצאים ממצרים. יש אף שאינם יודעים להמשיך את הפסוק "שמע ישראל" ומהי תפילת "שמונה עשרה". שמות של ענקי ההיסטוריה של עם ישראל נענים בין הצעירים בהרמת גבה ובמבוכה. ודאי שאי אפשר לצטט באוזניהם פסוקים מהתנ"ך ומטבעות לשון מהמשנה, בלי להסביר תחילה את משמעותם. מה הערך של הוראת טכנולוגיה ומדעים אם התלמידים אינם זוכים לקבל כיוון ומשמעות לחייהם? הדבר דומה להקניית תורת הנהיגה והפעלת מערכותיה של מכונית, בלי לתת לנהג כל אפשרות לצאת לדרך. חשוב ללמד מקצועות טכנולוגיים ולהכשיר את הילדים לעולם המחר, אך לפני הכל נדרש והכרחי להכיר להם את יהדותם.

הרבי מליובאוויטש, הסמל הגדול ביותר לאהבת ישראל לכל יהודי בעולם, אמר פעם בכאב כי בישראל הקימו דבר נכון וחשוב – תחנות טיפת חלב בכל עיר, יישוב ושכונה, שידאגו לכל ילד בשנותיו הראשונות, הקריטיות כל כך להתפתחותו ובריאותו; אך שכחו לדאוג באותה מידה להקים בכל שכונה תחנות טיפת חיים, שיעניקו לכל ילד את טיפת החיים היהודית. באחריותנו להחדיר בהם את הערכים שקיימו את עם ישראל לדורותיו, את הגאווה היהודית האמיתית, שאינה שחצנות וחוצפה או השפלת הזולת, אלא תחושת שליחות וענווה. העברת הלפיד היהודי הדולק המאיר – זהו תפקידה של מערכת החינוך, ובראש ובראשונה, זוהי האחריות של כולנו. 

הכותב הוא רב מרכז תל אביב