זכויות מלאות לקהילה הלהט"בית יושגו רק כשתופרד הדת מהמדינה

הדיון הציבורי הנוגע לתיקון לחוק הפונדקאות, שביקש להעביר ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד) במליאת הכנסת, אינו נפרד מהדיון על חוק הלאום שעבר בשבוע שעבר. אין ספק כי קיימת סתירה בין דרישתו של אוחנה לשוויון זכויות לקהילה הלהט"בית לבין העובדה כי הוא מקדם חוק שבאמצעותו ניתן יהיה להפלות לרעה מיעוטים לא יהודים בישראל ביתר קלות. רעיון השוויון בפני החוק, העומד בבסיס כל דמוקרטיה, אינו יכול להיות מיושם בצורה סלקטיבית עבור קבוצה זו או אחרת. הוא חייב להתקיים באופן כולל ומקיף. הסמיכות שבה עלו לדיון שני החוקים הללו מציפה את הבעיה הנובעת מהיעדר הכרעה בנושא הפרדת הדת מהמדינה. בהיעדר הכרעה, נוצר בישראל יצור כלאיים מדיני־דתי המונע חקיקה בנושאים אזרחיים משיקולים דתיים.
 

ההיבט הדתי בהקשר הלאומי אינו ייחודי רק ליהדות ולמדינת ישראל. הוא בעל חשיבות גם במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה, שבה המלכה עומדת בראש הכנסייה האנגליקנית. אך בשונה ממדינות אחרות, בישראל אין הפרדה בין סמכויות הדת לסמכויות המדינה, ואחת חודרת לתחומה של השנייה. כך למשל, הממסד הדתי ממלא פונקציות אזרחיות כאשר בסמכותו לקבוע מיהו יהודי, ועל כן מי יהיה זכאי לאזרחות בהתאם לחוק השבות או מי זכאי להינשא ומי לא. לחלופין, המדינה מבצעת מהלכים המונעים משיקולים דתיים, כמו למשל ביטול עבודות התשתית בשבת, אף על פי שהדבר מיטיב עם כלל הציבור. 
 

ישראל אינה המדינה היחידה בעולם שבה המיעוט הלהט"בי נאבק להסדרת זכויותיו במסגרת חוקית לאומית. נישואים חד־מיניים אושרו בכמה מדינות, ובהן גרמניה, בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ואפילו מלטה. יתרה מזו, השנה קבע בית המשפט הפדרלי בארצות הברית כי הצבא מחויב לקבל לשורותיו טרנסג׳נדרים/ות המבקשים/ות להתגייס לשורותיו. התקדמות כזו אל עבר שוויון זכויות נרחב יותר בחברה מתאפשרת, בין היתר, בזכות עקרון ההפרדה בין דת למדינה המיושם בהן. 

 

חוק הפונדקאות מייצג היטב את ההתנגשות הנגרמת בהיעדר הפרדה בין דת למדינה בישראל. העברת התיקון לחוק, כך שיכלול גם זוגות חד־מיניים, אינה רק עניין חוקי פרוצדורלי, אלא הכרעה בסוגיות ליבה פוליטיות הנוגעות לוויכוח באשר לאופייה הדמוקרטי אל מול אופייה היהודי של מדינת ישראל. אם ח"כ אוחנה, שעמד בראש הוועדה לקידום חוק הלאום, שואף להגדיר את מדינת ישראל כמדינה לאום יהודית ולהכפיף את ערכיה הדמוקרטיים, לרבות זכויות האזרח, להגדרה זו, עליו להתיישר עם הקו שמתווה הממסד הדתי.
 

כל עוד הוא פועל למימוש דיפרנציאלי של עקרון השוויון בפני החוק, וכל עוד אלו התומכים בו רוצים בתיקון נקודתי לחוק הפונדקאות ללא מהלך כולל של הפרדת דת ממדינה, הם אינם מקדמים שוויון זכויות, אלא מבקשים להצטרף לקבוצה מפלה שאינה מופלית בעצמה. היעדר ההכרעה בשאלת הפרדת הדת והמדינה בישראל, והסדרת היחסים בין השתיים באמצעות הסכמי סטטוס־קוו ארעיים, מקשה על ניסוח מדיניות שיטתית לכאן או לכאן, ועל כן כל סוגיה נפתרת באופן נקודתי ושרירותי. זכויות אזרח מלאות לקהילה הלהט"בית, כמו גם למיעוטים פוליטיים אחרים בישראל, יושגו רק כאשר תופרד הדת מהמדינה, והשרירותיות הקיימת בהסכמי הסטטוס־קוו תוסדר בחקיקה.