החלוקה בין מצדדי חוק הלאום למתנגדיו שוב “נופלת” אל המלכודת המאוסה של “ימין” ו”שמאל”. הימין האידיאולוגי, המזוהה עם החוק, שוב נתפס כאתנוצנטרי ובחוגים מסוימים כגזען; בעוד שהשמאל, המתנגד לחוק, מתויג כלא־ציוני. שני הצדדים כל כך נאמנים לססמאות הנדושות, עד שהם מתקשים לנהל דיון ערכי על מה שיש בחוק, ובעיקר על מה שאין בו. 
 
מובן מאליו שאם חוק הלאום מתייחס אך ורק לרוב היהודי במדינה בהקשרים של מורשת, תרבות והתיישבות, הרי שהמיעוטים האחרים נעדרים ממנו. ההתייחסות הכמעט יחידה בחוק לאזרחים הערבים היא ההכרה בשפה הערבית כבעלת מעמד מיוחד במדינה. זו כמובן התייחסות מופחתת או מצומצמת ביחס למעמד הרשמי של השפה הערבית עד להחלתו של חוק הלאום. 
 
כבר רבות דובר על כך שערך השוויון אינו מופיע בנוסח חוק הלאום. נשאלת השאלה האם חוק לאום המעגן את צביונה היהודי של המדינה יכול בכלל להיות שוויוני. התשובה המוחלטת היא כן. חוק המבטא את זכותם של היהודים למדינה ומשקף את הזהות היהודית והתרבותית של הרוב אינו בהכרח בא על חשבון זכויות הקבוצות האחרות והזהויות שלהן. חוק כזה חייב להתייחס גם אל מי שאינו יהודי. לא צריך לחוקק אותו מחדש משום שהבסיס שלו קיים. 
 

מגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל, זכתה בפסיקות שונות של בית המשפט העליון למעמד חוקתי. אף שנכתבה לפני 70 שנים במציאות של מצור ומלחמה על עצם קיום המדינה שזה עתה נוסדה, הייתה בה התייחסות מלאה ולא חלקית, מכילה ולא מדירה, מקרבת ולא מרחקת, אל המיעוטים המתגוררים בגבולותיה, והכרה ברורה בערך השוויון לכל האזרחים.
 
יש ערכים כמו שוויון ומאבק נגד אפליה על רקע אתני או דתי שצריכים להיות מעל לכל מחלוקת פוליטית. הפילוסוף הפוליטי ג’ון רולס כינה את הערכים הללו Primary Goods (טובין ראשוניים). חוק הלאום, במתכונתו הנוכחית, פוגע בלכידות של ישראל כחברה אחת, הסובלנית לקבוצות ולמיעוטים שונים בתוכה. לא רק דרוזים המשרתים בצבא, אלא גם ערבים־פלסטינים צריכים להרגיש כי הם אזרחים שווי זכויות. 
 
ייצוגן של קבוצות מיעוט במוסדות המדינה נותר חלקי, אם אין בו ממד של שוויון, שיתוף והכרה. הנוכחות הציבורית והיכולת שלהן לחלוק עם הרוב את ההון התרבותי במרחב הן תנאי חשוב ללכידות של כל חברה. הכרה חוקתית ולא הצהרתית במיעוט כשווה זכויות היא צעד נוסף וחשוב בהפיכתנו לחברה אחת ולא לאוסף של קבוצות המנוכרות זו לזו. כדי להגשים באופן מלא את ערך השוויון יש לבטל את חוק הלאום. זו לא שאלה של ימין או שמאל, אלא של צדק. 
כשזה יקרה, ישראל תהפוך למדינתו של העם היהודי ושל כל אזרחיה. לא עוד (רק) מדינה יהודית. ובוודאי שלא מדינת כל אזרחיה.
 
ספרו החדש של ד"ר שגיא אלבז, “אליטות אסטרטגיות בישראל: חלוקת הכוח בחברה הישראלית" (בשיתוף עם ניוה גולן נדיר), יצא לאור השבוע בהוצאת כרמל