המחקר החדש שמתפרסם היום הוא נורת אזהרה נוספת ביחס למצבם של הקשישים בישראל. הקושי של הקשישים לגמור את החודש, לשלם חשבונות ולרכוש תרופות ועזרים רפואיים בסיסיים, מצטרף למאבק הקשה בבדידות – אחד הנושאים המאתגרים ביותר בטיפול בקשישים. עבור מי שמכיר את מדיניות ממשלת ישראל ומשרד הרווחה, שום דבר בנתונים הללו לא מפתיע. זה זמן רב מדיניות הרווחה של המדינה והיחס לקשישים מבטאים תהליך של הסרת אחריות מהמערכת.
ההחלטה לקיים חלופת גמלה בכסף לשעות הטיפול לקשישים מהווה נזק אדיר להם ולמרכזי היום. הפיקוח על עבודת המטפלים, החלש ממילא, ייחלש עוד יותר. נוסף על כך, כבר שנים לא מוסדרת סוגיית ההסעות למרכזי היום, בוודאי לא לקשישים הזקוקים להסעות מיוחדות. כל תחום תקצוב מרכזי היום לקשישים בישראל לוקה בחסר, והמדינה לא מעדכנת אותו.
מול מגמה זו של הממשלה, החלטנו באיגוד העמותות למען הזקן לפנות לפתרון ברשויות המקומיות. יזמנו אמנה למען הקשישים בישראל, ואנחנו מזמינים את כל המועמדים לרשויות המקומיות לחתום עליה. אם השלטון המרכזי לא פועל לטובת הקשישים, הרשויות המקומיות חייבות להיכנס אל תוך הוואקום שנוצר ולקחת אחריות.
אוכלוסיית הקשישים מהווה אחוז מכריע מהמצביעים, מה גם שכולנו נגיע יום אחד לגיל שבו נזדקק לשירותים הללו. אני מאמין שאזרחי ישראל המצביעים בבחירות לרשויות המקומיות ישימו לב מי ייקח על עצמו אחריות לטפל בקשישים ויתנו לו את קולם.
הכותב הוא מנכ"ל הל"ב - איגוד העמותות לזקן בישראל