אני נמנה על מבקרי בית משפט העליון. אני חושב שהשופטים לעיתים קרובות חורגים מסמכותם ומתעמתים שלא בצדק או שלא בחכמה עם הרשות המחוקקת. בלי קשר לכך, שופטים הם אנשים חכמים וישרים, אך אחרי הכל הם בני אדם כמוני וכמוכם, וכולם עלולים לטעות. ביקורת ציבורית היא פעולה הכרחית למשרתי הציבור, ושופטי ישראל בכללם. אבל הלעג והרוע שהופנו כלפי השופט אורי שהם שזיכה את אלישע חייבטוב מעבירות של שוד ורצח לא היו ביקורת וכל שכן לא ביקורת עניינית.
נטען כי השופטים עינו במשך חודשים את דינו של חייבטוב רק כדי שיהיה לשופט שהם פסק דין מכונן בטקס הפרישה שלו מבית משפט העליון. הטענות הללו פשטו כאש בשדה קוצים, והופצו על ידי עיתונאים רציניים וחשובים בלי שהם טרחו לבדוק אם יש התחלה של בסיס לטענות החמורות.
אני לא עיתונאי רציני כמוהם, אך בכל זאת בדקתי את הנושא. מדובר בסילוף משווע של העובדות. שהם סיים לכתוב את חוות דעתו רק עשרה ימים לפני מועד מתן פסק הדין. השופטים דנו בינם לבין עצמם, וחבריו להרכב העירו הערות ושיפצו את פסק הדין הארוך והיסודי שטומן בחובו תקדים חשוב בעניין דוקטרינת ההגנה מן הצדק. השופטים המשיכו לעבוד על כתיבת הפסק עד הלילה שלפני מתן פסק הדין, ותיקונים שונים המשיכו להיכתב עד שעה קלה לפני הקראתו בפני הנאשם.
לדברי גורם הבקיא בעובדות, ההחלטה להקריא את פסק הדין ביום בו שהם פרש משיפוט לא גרמה לעינוי הדין. להפך. שהם זרז את כתיבת פסק הדין כדי לעמוד ברף שהציבו לעצמם השופטים. לולא היה עושה זאת, התיק, שבפרקליטות יודעים לספר שהוא ענק וממלא ארגזים על גבי ארגזים, היה מתעכב בעוד שלושה חודשים לפחות.
השופטים עמלו בלילות, מחוץ למסגרת שעות העבודה הרגילה, על העיון וכתיבת פסק הדין כדי לעמוד במשימה. בית המשפט הודיע 3 חודשים מראש כי פסק הדין יינתן ביום פרישתו של שהם לא כי הם ידעו מראש שיזכו אותו, אלא כי כבר במהלך הדיונים היה ברור שיעלו בפסק הדין שאלות עקרוניות ומהותיות שנדונו בבית המשפט המחוזי שהרשיע את חייבטוב ושלח אותו למאסר עולם.
עוד נטען, כי השופטים היו יכולים וצריכים להשתמש בסעיף 183 לסדר הדין הפלילי האומר כי בית המשפט רשאי לזכות נאשם ולמסור את הנימוקים תוך 30 ממועד הזיכוי. אם כן, מיד כאשר ההרכב השתכנע שיש לזכות את חייבטוב, היה עליהם לשחררו ולכתוב את הנימוקים במועד מאוחר יותר. נטען כי השופטים לא עשו זאת כדי להגביר את הדרמה והעניין בטקס הפרישה של השופט שהם.
נימוק צבעוני משהו. אבל תארו לכם איזו סערה הייתה מתחוללת אם שופטי בית המשפט העליון היו מזכים רוצח שהורשע בבית משפט המחוזי ללא נימוקים ופסק דין. כיצד הציבור היה מגיב כאשר רוצח מורשע יוצא לחופשי ללא הסבר רציני? נניח בצד את תגובת הציבור. כיצד משפחת הנרצח הייתה מגיבה לשחרור הרוצח לחופשי ללא פסק דין שמסביר לפרטי פרטים מדוע שחררו אדם שהורשע ברצח בנם לאחר שהודה במעשה?
אורי שהם שירת את המדינה במשך 40 שנה. עצוב לראות את העוול הנורא שנעשה לו ואת שפיכת דמו ביום שהיה אמור להיות יום חגו, ביום בו הוא תולה את גלימתו וביום בו הוא מוציא מתחת ידיו פסק דין אמיץ החושף לעין כל את פשעי המשטרה ואת מחדלי הפרקליטות שחיפתה על המשטרה, ועשה זאת ללא מורא. פסק הדין, אם כבר, צריך לעורר תהיות לגבי הקשר הבעייתי בין שני גופי אכיפת החוק האלו. כולנו צריכים לשאול את עצמנו האם לא יושבים אנשים בכלא על לא עוול בכפם בגלל גיבוי אוטומטי חסר אחריות למשטרה מצד הפרקליטות, או גרוע מכך: טיוח והסתרת חומרי חקירה קריטיים מסנגוריהם של נאשמים.
נעשה לשופט שהם עוול ושמו הטוב הוכתם. יש עיתונאים שצריכים להתנצל בפניו.