הפתיחה החלקה של שנת הלימודים הנוכחית, ללא שביתות בבתי הספר וללא קשיים בגנים העירוניים, מאפשרת יתר קשב לשביתה במעונות היום השבוע. גם לאחר הצעת הפתרון וסיום המשבר, תמונת המצב עגומה למדי: דומה שאין בשורה ממשית להורים בקו האופק, והילדים שלנו ימשיכו לחוות התעלמות מערכתית עד גיל 3.



בשנה שעברה נאלצנו לצאת למאבק נגד סגירת מעון היום המסובסד היחיד בשכונת המגורים שלנו. עשרות הורים נאלצו לזנוח את כל עיסוקיהם למשך שבועות ולהחזיק את היסודות המתפוררים של מעונות היום במדינת ישראל – אף אחד לא יכול היה לעשות זאת במקומנו. המפעיל הוחלף, המעון ניצל, ילדינו זכו לצוות סייעות שמגדל אותם במסירות ובמקצוענות, ואנו זכינו למסגרת איכותית ויציבה. אלא שהשביתה בפתח השנה הנוכחית הזכירה לנו שאת מקומנו תפסו הורים אחרים בשכונות אחרות.הלימודים חודשו, הילדים במעונות וההורים בעבודה. ברוח אופטימית זו, ההימור שלי הוא שלא פתרנו את הבעיה ושבשנת הלימודים הבאה נעמוד בפני אותו מצב.



במסגרת המיני־משבר בנוגע למעונות היום דובר על מחסור בכח אדם, על תנאי העסקה ירודים ועל שכר נמוך. הכל נכון. אבל אולי צריך לתת מבט עמוק יותר פנימה ולשאול שאלות רבות נוספות: עד מתי נאפשר למסגרות החינוכיות החשובות ביותר להתנהל כמו במערב הפרוע? האם הבעיה נעצרת בארגונים השובתים? כמה כספים מנוצלים באמת ובתמים לשמירה על רווחת העובדות, להכשרות ולטיפוח המקצוע, וכמה כספים מוקצים לטובת תחזוקה של מנגנונים עבים ומסורבלים, אנכרוניסטיים, אשר נדרשים סכומים עצומים לעצם קיומם? האם מישהו נוטל אחריות כוללת מתוך ראייה רחבה לטובת ילדינו, או ש"שיטת הפלסטר" נוחה לשימור הסדר הישן והמקרטע? האם זה הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות למען הדור הבא?



בפועל, מדי שנה עומדים לפני סגירה עשרות מעונות יום ברחבי הארץ, רבים מהם נסגרים ומשאירים מאות רבות של משפחות ללא פתרון, וצוותי סייעות בתנאי העסקה בלתי אפשריים. מענקים חד־פעמיים לא יפתרו את הבעיה.



אישור הקמת המועצה לגיל הרך בכנסת לפני כשנה היה הצעד הראשון לקידום פתרון ארוך טווח, אך המועצה עדיין בשלבי הקמה וייקח זמן עד שתפעל. בינתיים, הורים צעירים וילדי הדור הבא, הילדים שלנו, נמצאים בתחתית סדר העדיפויות של הסולם הלאומי.



בתור אמא הייתי רוצה לראות כאן מהפכה תודעתית וכלכלית לטובת הדור הצעיר. עד שלא תהיה מחויבות של ממש ברמה הלאומית והמוניציפלית כלפי כל הפעוטות עד גיל 3 בישראל - כזאת שהיא ''חוצת מפלגות, מחנות ופוליטיקה'' - ההורים והילדים יוסיפו להישאר כבני ערובה בידיים של מערכת מבולבלת, מסורבלת ולא מנוהלת כראוי. זה הזמן לפעול להחלת חוק חינוך חינם עבור ילדים מגיל חצי שנה, בדגש על תקצוב, סבסוד, הכשרות מקצועיות לעובדות ופיקוח. זה המעט שאנחנו חייבים לילדים שלנו ולסייעות שמהוות עבורם עולם ומלואו כשההורים בעבודה.



הכותבת היא אם לשלושה, עו"ד וממקימי קבוצת "לוקחים אחריות - גילאי לידה עד 3".