“כפרה עליכם” זעקה זמרת ישראלית ברגע השיא של הרייטינג הטלוויזיוני ושלחה את כל אירופה ל’גוגל טרנסלייט’ לנסות להבין למה בדיוק התכוון המשורר, ולדעתי, ללא הצלחה. שהרי אפילו אני עצמי לא בדיוק מבין איך ביטוי שמתאר מנהג יהודי מסורתי של ערב יום כיפור הפך לכינוי חיבה עממי יומיומי.
אם כבר מנסים להבין את הניב שנגזר מהמנהג העתיק, מה דעתכם שנפתח לרגע את מנהג הכפרות עצמו? האם אותו אנחנו כן מבינים?
נדלג לרגע על הזווית של “פעילי זכויות בעלי החיים” בנושא, ולא שאני מזלזל חלילה בזווית החשובה הזאת. להיפך, האיסור על “צער בעלי חיים” קדם בכמה אלפי שנים לטרנד הזכויות העכשווי, והצו האלוקי מחייב אותנו לקיים את המנהג ללא גרימת כל צער לתרנגול החביב. נכון שבסופו של התהליך התרנגול אכן נשחט, אבל עד שהאנושות כולה תהפוך להיות צמחונית לחלוטין, לא נראה לי שדווקא מנהג הכפרות הוא הבעיה הגדולה של בעלי החיים. איכשהו יש לי הרגשה שאילו הייתי שואל לדעתם של התרנגולים, הם ללא ספק היו מבקשים לטפל קודם במנהג המקדונלד’ס...
אבל לצורך הדיון, ולטובת מי שזה מפריע לו, אדרבה, בואו ונניח לתרנגולים לנפשם ונתמקד במסלול האלטרנטיבי, והלא פחות יעיל של מנהג הכפרות - כפרות על כסף - “זה הכסף ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום”. איך בדיוק עובד הפטנט? שנה שלמה אני אעשה מה שאני רוצה ובסוף אגלגל הכל על התרנגול או על הכסף?
אינני חושב שזה ההסדר. שחיטת התרנגול אינה מסוגלת לכפר על חטאינו,וגם הכסף לא באמת יכול לקנות לנו מחילה. אם מישהו חושב שככה זה עובד, זה “שווה לכפרות”... אבל גם התרנגול ההולך למיתה וגם הכסף ההולך לצדקה כן יכולים ללמד אותנו שיעור חשוב לחיים: איני יודע אם יצא לכם להחזיק פעם תרנגול ביד, אבל כילד שגדל בכפר חב”ד, אני יכול לספר לכם שתרנגול זה דבר חי, חי מאוד. הוא חם, הוא אימפולסיבי, ואוהו, איך שהוא מקרקר... לא לחינם הוא נקרא בשפת המקרא “גבר”; זה לא סתם גבר, זה גבר גבר. אלא שרגע אחד בידי השוחט - וכל עוצמתו נעלמת כלא הייתה.
איני יודע אם יצא לכם להחזיק פעם סכום כסף גדול ביד, אבל כרב שמכהן בקהילה בצפון תל אביב, אני יכול לספר לכם שכסף זה דבר נזיל, נזיל מאוד. כהרף עין הוא בא, והולך לאיבוד מהר עוד יותר. לא משנה מה תעשה איתו בסופו של דבר, הוא כלה ונפסד. אלא שברגע אחד, אם רק תבחר לתתו לצדקה, תזכה בו לנצח ותרכוש חיי עולם.
בערב יום כיפור אנו מתבוננים ב”חליפתנו, כפרתנו, תמורתנו” ומזכירים לעצמנו שבדיוק כמו תרנגול הכפרות גם חיינו הם “כציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף”.הנצח היחיד שבו נוכל לגעת הוא רק בעשיית צדקה וחסד ככסף הכפרות. רק אם נזכור זאת נוכל להתפלל ולקוות ש”אנו נלך לחיים טובים ארוכים ולשלום”!
הכותב הוא שליח חב״ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת ‘סי אנד סאן׳, ת”א