בשעה ששורות אלה נכתבות מתקיימת ישיבת בית משפט השלום בירושלים בעניין כתב האישום שהוגש נגד שרה נתניהו, ועמה עזרא סיידוף, בפרשה הידועה כ"פרשת מעונות ראש הממשלה". זו ישיבה מקדמית שאין עמה אפילו “תחילת המשפט". מובן שאין לאל ידי לשפוך אור על העובדות ועל המשפט גופו. אבקש בינתיים לכוון אלומת זרקור קצרה אל שתי סוגיות של פסיחה על שתי הסעיפים שבפתח המשפט.
הסוגיה הראשונה היא של הרכב בית המשפט. הפרקליטות הניחה לפני נשיא בית המשפט בקשה שהמשפט יתנהל לפני הרכב של שלושה שופטים. הכלל הוא שבית משפט השלום דן בשופט אחד. אולם, לבקשת השופט היושב לדין או לבקשת בעל דין, רשאי נשיא בית המשפט השלום לכונן הרכב של שלושה שופטים. החוק מניח את שיקול הדעת בידי הנשיא ואינו מנחה אותו באשר למהות שיקוליו.
בין דן יחידי לבין הרכב של שלושה יש הבדל מהותי לא מבוטל. בשיטות הדורשות שפסק דין בדיני נפשות יתקבל פה אחד (למשל, במשפט לפני חבר מושבעים), או ברוב ניכר (למשל, לשם הרשעה בדין העברי), ריבוי שופטים הוא יתרון לנאשם, שכן ככל שיגדל מספר השופטים, כך יגדל הסיכוי שאצל מי מהם יתעורר ספק. בשיטת המשפט שלנו, שדורשת רוב פשוט, הרכב מורחב הוא יתרון למאשימה, שכן בנסיבות של שופט יחיד, אם יתעורר אצלו ספק, יהיה בכך די כדי לגרום לזיכוי הנאשם. בדיון לפני הרכב יש סיכוי רב יותר לראיה שאינה חד־ממדית, דבר שיאפשר חיזוק ושכנוע הדדי בין השופטים.
היעדרם של כללים מנחים בדין מעורר כמה קשיים. ראשית, הקושי של הבחנה בין משפטו של אחד העם למשפטו של המורם מעם. אצל הראשון “מסתפקים" בשופט יחיד ובכך הוא קונה יתרון. אצל השני הדרישה להרכב היא חיסרון. שנית, אין מדדי הבחנה בין מקרה אחד למשנהו ואין שוויון בהחלטות בין בית משפט אחד לאחר. שלישית, הדרישה להרכב של שלושה שופטים יוצרת מצג מלאכותי של חומרה יתרה, אף על פי שאין הבדל בסמכות בין שופט יחיד להרכב של שלושה שופטים.
סגירת התיק בהסדר מותנית בהודאת הנאשם
הסוגיה השנייה נוגעת להחלטת שניים מסנגוריה של נתניהו להתפטר. פורסם באמצעי התקשורת שבין באי כוחה לבין נציגי הפרקליטות התקיים משא ומתן לסגירת התיק בהסדר לפני הגשת כתב האישום. הסדר כזה מותנה בהודאת הנאשם בעובדות ובמילוי תנאים מוסכמים אחרים. אין עורכים הסדר כזה אלא אם התביעה אינה מתכוונת לתבוע עונש של מאסר בפועל.
סיום כזה של פרשה פלילית, ללא הרשעה ובלי רישום פלילי, הוא בגדר תוצאה טובה מאוד עבור נאשם שהודה בעובדות המעשה הפלילי המיוחס לו. אין זו תוצאה טובה לנאשם שאינו מודה בביצוע המעשים המיוחסים לו או באחריות פלילית הנובעת מהם.
לפי הדיווח בתקשורת, שני הסנגורים התפטרו משום שנתניהו לא הסכימה להסדר או לתנאיו. איננו יודעים מהי סיבת אי ההסכמה. ייתכן שהיא חולקת על העובדות, וייתכן שהיא לא מוכנה להודות שיש משמעות פלילית לפעולות שנטען שביצעה.
מצב דברים כזה מקים מכשול של ממש לפני התנהלות הסנגור. מצד אחד, סנגור לא ידרוש מלקוחו להודות בעובדות שהוא מכחיש. מצד שני, לסנגור, לצד אמות הבחינה המקצועיות של אשמה או חפות, יש כלים להעריך סיכויים וסיכונים בבית המשפט. הוא צריך להציג אותם לפני הלקוח כדי שלאחרון תהיה אפשרות של בחירת החלטה מושכלת.
ההתפטרות מלמדת שלא נוצרה הבנה בין הסנגורים המתפטרים לבין נתניהו בדבר האסטרטגיה הנכונה במשפט. במקומם באו אחרים שכנראה תמימי דעים עמה. ובית המשפט? זה יחטא חטא כבד לתפקידו אם יבקש להסיק כל מסקנה שהיא מן ההתנהלות המתוארת.
הכותב הוא סגן נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי תל אביב וכיום מרצה באוניברסיטת אריאל בשומרון ויועץ מיוחד למשרד AYR.