מאז חזרת הכנסת למושב החורף ועם התגברות ההערכות על הקדמת הבחירות, הולכת וגוברת גם תזזיותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. על פני השטח עולה תמונה של ראש ממשלה לחוץ, שמבין שלמדיניות הימין אין תכלית, אך מנסה לשרוד בכל כוחו.



בשבוע שעבר התפרץ ראש הממשלה כלפי תושבת קריית שמונה, אורנה פרץ, אישה חולת סרטן, מתומכיה הנאמנים של מפלגת הליכוד ומאוהדיו של ביבי. כל פשעה היה שהעזה למחות על כך שאין מיון קדמי בעירה. איבוד העשתונות כלפי מי שנחשבת כבייס שלו בימים כתיקונם הייתה צעד שגוי ולא אופייני לראש הממשלה. אלא שאנו לא נמצאים בימים כתיקונם. ימים אלו מזמנים לנתניהו שוב ושוב את תוצאות כישלון המדיניות שלו לאורך עשר שנות כהונתו. הזנחת הפריפריה היא אחת מהן.



בלוני התבערה שממשיכים לשרוף את שדות הנגב ואת ריאות תושביו הם דוגמה נוספת. מלבד רטוריקת האיומים על חמאס, שרק פוגעת ביכולת ההרתעה הישראלית, לראש הממשלה אין באמת מדיניות ברורה בנוגע לעזה. הוא נמנע מלומר לציבור שבהינתן האיגוף שלו מימין על ידי הבית היהודי, המצב הנוכחי הוא הטוב ביותר שישראל יכולה להשיג עבור תושביה: השלמה עם ההתגרויות של חמאס על הגדר וירי רקטות מזדמן.



את האשם על חוסר המוצא מפיל נתניהו, באמצעות עוזרו ח"כ דוד ביטן, על הרמטכ"ל. אותו ביטן אף משמש אותו לצורך יצירת מצג שווא מבית היוצר של "תחזיקו אותי". במוצאי שבת רץ הח"כ החרוץ לאולפן חברת החדשות כדי להפריח מה שנראה כמו בלון ניסוי, תוך שהוא מצהיר על תמיכתו החד־משמעית בהכנסת חיילים לרצועה - צעד שהקבינט, כולל השר נפתלי בנט, דוחה מכל וכל. בפועל, אתמול אישר שר הביטחון את פתיחת המעברים, ובהמשך צפויה גם הכנסתם של דלק וגז.



אורנה פרץ. צילום מסך: טוויטר
אורנה פרץ. צילום מסך: טוויטר


ואם בכל זאת אין די, בא הסיפור של אי־פינוי חאן אל־אחמר והוכיח שממשלת הימין בסופו של יום מקבלת מרצונה החופשי את עמדות השמאל. אותה ממשלה שנתנה יד לפינוי ציפורי הנפש של המתנחלים (עמונה ונתיב האבות), עצרה בחריקת בלמים פתאומית את פינוי היישוב הבדואי שתקוע למתנחלים כמו רסיס בישבן בדהירתם לקבורת חזון שתי המדינות. כל זאת לאחר שבג"ץ נתן אור ירוק לפינוי והממשל האמריקאי הפגין אדישות. 
 
לאור התגובות הנזעמות, כינס נתניהו את הקבינט. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, טרם ברור אם יחזור בו וישחזר את פניית הפרסה של מתווה האו"ם, אך דבר אחר כן ברור: רצף הכישלונות האחרון של נתניהו (ולא הזכרנו את תמונת הניצחון של לארה אל־קאסם בנתב"ג) מתחיל כבר לגעת בעצביו של הבייס. אם הרצף הזה ימשך, האתרוג החם שהוא זוכה לו מימין בנוגע לחקירותיו יגיע לסופו. ואז יקרה אחד מהשניים: או שהבייס יפיל את ביבי, או שביבי יקרוץ שמאלה ויחליף את הבייס.