לאחרונה ניצבו 120 חברי כנסת במשכן לפתיחת מושב החורף של הכנסת ה־20. כבכל מושב, גם הפעם צפויים חברי הכנסת להגיש מאות, אם לא אלפי הצעות חוק. חלק מהצעות החוק הללו יואשמו בפופוליזם, אך לא מעט מהן חיוניות ומהותיות, שצמחו מצורך ממשי שצף מהשטח. אך גם אם יעברו הצעות החוק הנפלאות ביותר, לאחר מחיאות הכפיים והכותרות בעיתון, מה יעלה בגורלם של החוקים לאחר שיצאו מכותלי משכן הכנסת? כמה מהם באמת עתידים לשנות את חיינו?
ובכן, רבים מהם יהיו אות מתה אילו השרים לא ידאגו להתקין תקנות מתאימות. אפור ככל שיישמע, אותן התקנות הקטנות הן השלד המעצב של החוק, הדם הזורם בו, ובלעדיהן מדובר רק באסופת מילים. ניתן להמחיש זאת על חוק הפיקוח על מעונות היום, שצפוי לשנות את חייהם של מאות אלפי ילדים. למרות השמחה הרבה, אישורו בכנסת אינו אומר כי המסע תם. יש עשרות תקנות שיש עוד להתקין, כשהן יקבעו את התנאים למתן רישיון לפתיחת מעון לפעוטות: הגודל המחייב של המעון, תנאי התברואה שבהם יידרש לעמוד, כיצד נוודא שמי שמטפל בילדים אינו בעל עבר פלילי, מי רשאי לבדוק האם המעון מתנהל כמו שצריך ויכול להפעיל סמכויות אכיפה. עד שאלו ייקבעו, החוק לא ישנה דבר והמציאות הנוכחית לא תשתנה כהוא זה.
בתפקידי הקודם כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, נחשפתי לדוח מבקר שהעלה את הנתון המטריד הבא: לא פחות מ־130 תקנות שהמשרדים הממשלתיים היו מחויבים להתקין כלל לא הותקנו. מטריד לא פחות היה לגלות שכמעט מחצית מהתקנות מהן קבעו הסדרים או העניקו זכויות של ממש לכולנו - לכלל הציבור הישראלי - שבשל הזנחה פושעת לא קיבלנו מעולם.
העמקה נוספת כבר העלתה נתונים שמרתיחים את הדם; חלק מהתקנות הללו התעכבו לא רק שנתיים או שלוש, אלא יותר מעשור. דוגמה כואבת היא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. בחוק קיים פרק שלם העוסק בנגישות מקומות ציבוריים, כאשר על שרים שונים להעביר תקנות שידאגו להנגיש מדרכות, צמתים, מקומות חניה ועוד. החוק נחקק לפני לא פחות מ־20 שנים, והתקנות עודן ממתינות לשרים.
החלטתי לא להרפות מהנושא ולדרוש תשובות ובעיקר עשייה. הדברים, לשמחתי, החלו לזוז, ואפילו התקבלה החלטת ממשלה בקול תרועה רמה. מאז, כמה עשרות של תקנות הותקנו, ואותם חוקים החלו לרקום עור וגידים. אך למרבה הצער, זה פשוט לא מספיק. יש עדיין עשרות חוקים שתקועים, והסדרים שהיו צריכים להיות מיושמים מזמן ופשוט ממתינים על המדף. המלאכה מרובה, וככל שהזמן עובר, לרשימה הארוכה הזו נוספים עוד מאות חוקים שעתידם ידוע מראש.
כיצד נבטיח שהחוקים באמת משנים סדרי עולם ולא רק מוגשים לשם הכותרת? הדבר החשוב ביותר הוא ביקורת ומעקב, לוודא שהשרשרת עובדת ופועלת באופן שוטף, ולא רק כשמגיעה החלטת ממשלה מיוחדת בנושא או דוח מבקר חריף. אז לפני שחברי הכנסת קופצים עם מאות הצעות חוק חדשות, שווה לעצור ולהתעכב על מה שכבר העברנו, לזכור שעודף חקיקה עשוי להשיג את המטרה ההפוכה ודווקא להכביד עלינו, לחשוב מה אפשר לשפר בקיים ואיך אפשר למנוע מצב שבו חוקים עם פוטנציאל שינוי ממשי - מעלים אבק על המדפים.
הכותבת היא ח"כ מטעם יש עתיד