הבחירות בחיפה היוו מגמה מתמשכת של השינוי התפיסתי הדיגיטלי שמשתרש בעולם. זה התחיל עם אובמה, ביבי עושה עם זה מטעמים וטראמפ העלה לדרגת אומנות את מונח ה"פייק ניוז". לאורך כל מסע הבחירות של עינת קליש רותם, אף אחד לא שמע ממנה ציוץ. היא לא התראיינה לשום אמצעי תקשורת, סירבה בתוקף לדבר עם עיתונאי כזה או אחר ושמרה על דממת אלחוט.
כלי התקשורת המקומיים בחיפה ידועים באגרסיביות שלהם, והמרכזיים שבהם היו בני ברית של יונה יהב. הם לא היססו להגן עליו, הפלטפורמה שלהם הייתה הבית שלו ושלא נדבר על אירועי תרבות שהיו כמעט בלעדית מנת חלקם של אותם כלי התקשורת.
עיתונאים יצאו מדעתם כדי להוציא מקליש שביב של מידע, אבל היא? רצתה לשלוט בתוכן. היא העלתה שידורי לייב ברשתות החברתיות שלה, ניווטה את המסרים והבינה שזהו עידן חדש. עידן ללא עריכות, ללא "הוצא מהקשרו", הכל בפרצוף ולעיני כולם.
מן העבר השני היה עוד מועמד צעיר שפעל באותה השיטה ואפילו שדרג את זה. דוד עציוני שמו. אולפנים וירטואליים, סרטוני שטח ותגובות מהירות בוידאו על כל אירוע. עציוני בן ה-35 שבא עם דם צעיר וכיועצו של כחלון, התברג במקום השלישי עם לא מעט קולות ועל הבאזר עשה מהלך מבריק, שחמט סטייל.
הסיר את מועמדותו, קיבל את סגנות ראש העיר וכך גרם לחילופי שלטון אחרי 15 שנה. השניים הוכיחו כי התקשורת המקומית המסורתית כבר לא רלוונטית בכל הנוגע להובלת דעת הקהל, וההתעלמות ממנה תוך כדי יצירת גוף תקשורת משלהם בדיגיטל, היא זו שהביאה את הניצחון הסוחף של קליש על מגש.