המתיחות בסוריה תימשך כי מבחינת ישראל, פוטין לא סיפק את הסחורה

מאבק של הורדת ידיים מתנהל בימים אלה בין מוסקבה לירושלים. מי יאלף את מי לצרכיו. על פי הפרסומים השבוע תקף חיל האוויר מטרות בשטח סוריה. ישראל לא הודתה בתקיפה, אבל מוסקבה מיהרה לפרסם מעט פרטים על אודותיה. לא מתוך תחושת נתינה, חלילה, אלא כדי לתת תוקף לנזיפה. 
 

שלשום בבוקר טען משרד ההגנה הרוסי כי להק מטוסי קרב ישראליים יצא אותו לילה לשמי לבנון, ומשם ירה לעבר מטרות בסוריה 16 טילים נושאי פצצות חכמות. הפצצות הן אמריקאיות, מסוג GBU־39, אבל לכך נגיע עוד מעט. לטענת הרוסים, מערכות ההגנה האווירית של הסורים הצליחו לפגוע ב־14 טילים ולהשמידם. שני טילים הצליחו לחמוק מהם ולפגוע במטרה, מתקן לוגיסטי המרוחק שבעה קילומטרים מהבירה דמשק. שבעה נפצעו, אך לא נמסר מיהם בדיוק, האם חיילים או אזרחים, סורים או אחרים. 
 

הרוסים זעמו וכינו את התקיפה הישראלית פרובוקציה. שני מטוסים אזרחיים, לטענתם, עמדו בסכנה ובטווח הטילים. אחד היה בדרכו לביירות, ונחת בשלום. השני היה אמור לנחות בדמשק, אבל הוסט לשדה התעופה הצבאי חמיימים בצפון סוריה, ונחת ללא פגע. 
 

אמת ושקר משמשים בערבוביה בהודעה שיצאה ממוסקבה. קשה עד בלתי אפשרי לפגוע בפצצה החכמה GBU־39. מערכות ההגנה הסוריות אינן מצוידות באמצעים המסוגלים לכך. זו פצצה קטנה יחסית, שאינה פולטת חום. היא נורית מגובה רב מאוד, שאליו טילי נ"מ מתקשים להגיע. העובדה כי מטוס נוסעים אחד הספיק לסטות ממסלולו ולנחות בצפון סוריה, במקום בדמשק, ייתכן שמעידה כי הרוסים קיבלו התרעה נאה מישראל, בת דקות ארוכות ואף יותר. בהודעה ממוסקבה נמסר על שבעה פצועים, אף על פי שדמשק הרשמית טענה שלושה בלבד. הרוסים לא טרחו לתאם את הגרסה עם אסד, ובכך הביכו את בעלי בריתם.
 

ההודעה הזו מסגירה כי רוסיה טרם הגיעה לשלב שבו דעתה נחה מישראל. אומנם מאז הפלת המטוס הצבאי הרוסי מאש סורית ב־17 בספטמבר הלכה ישראל לקראת הרוסים והגדילה את זמן ההתרעה שלה לפני תקיפה. אבל הרוסים עדיין עצבניים. משהו בהתנהלות הישראלית עדיין מותיר אותם חסרי מנוח.  
 

ההכרזה של טראמפ השבוע על הוצאת הכוחות האמריקאים מסוריה הכניסה את מוסקבה לדריכות. אחרי שתושלם הנסיגה, הם יישארו המעצמה היחידה בסוריה. זו אומנם עמדה יוקרתית, אבל היא מותירה אותם לבדם, לשמש סדרן בקן צרעות. מעצמות אוהבות שליטה מלאה במרחב שלהן. התקיפות של צה"ל מפרות את השליטה הזו ומעמידות את הצבא הרוסי במבוכה, לעתים אף בסכנה. לכן הם מבקשים לאלץ את ישראל להפחית מתקיפותיה, או לפחות להעניק להם זמן התרעה ארוך ומשמעותי יותר. הרחקנו את האיראנים 100 קילומטרים מהגבול, הם אומרים, עכשיו תורכם ללכת לקראתנו. בישראל סבורים שגם פה הרוסים מתחמנים. לא 100 קילומטרים, אלא 80, וגם זה לא בטוח. 
 

במוסקבה קיוו השבוע, לא בפעם הראשונה, כי הרמת הקול תגרום לישראלים להבין את הרמז ולהתגמש. אני אישית לא בטוח שהנזיפה הפומבית עבדה. אם להיות מדויק יותר, אני בטוח שהיא לא. 

 

אין משתמש פייסבוק שלא מכיר את הרגע הזה. כמה ימים אחרי שהזכרתם בשיחה עם מכר או בן משפחה דמות שלישית כלשהי, אתם נוכחים לגלות כי הנ"ל מוצע לכם כחבר פוטנציאלי. זה קורה אם הזכרתם את הדמות השלישית בשיחת טלפון מהנייד, בשיחת סלון פנים אל פנים, או בחילופי מסרונים. ההפתעה תחזור על עצמה פעם אחר פעם, עד שתעורר בלבכם חשד להתערבות כוחות עליונים.   
 

אחת האפשרויות היא שפייסבוק משתמשת במנוע חיפוש קולי. זהו אמצעי שכמותו מותקן, למשל, במנוע החיפוש החופשי של גוגל, והוא נתון לשימוש כל אחד. אין צורך לכתוב את המילה המבוקשת או הצירוף המילולי הנדרש. אתם מקליטים אותם בקולכם, והמנוע יחפש ולרוב גם ימצא אותם בתצורת טקסט. 

בהחלט ייתכן כי מנוע דומה טמון באפליקציה של פייסבוק בטלפון הנייד. תפקידו לשמש אוזן רגישה, להאזין לשיחות ולבלוש אחר שמות. אתם משוחחים עם מישהו, והאפליקציה של פייסבוק שומעת את השיחה. המנוע הקולי שבתוכה אוסף שמות שהזכרתם, ממיר אותם לטקסט, ומחפש אם הם משתמשי פייסבוק. אם אכן יש להם עמוד בפייסבוק, הוא מציע אותם לכם או לבן שיחכם כחבר פוטנציאלי.    
 

לכאורה, שירות מזכירות אישי להרחבת מעגל החברים. בפועל - חדירה לפרטיות. אם כך אכן הדברים מתרחשים, פייסבוק אינה מגלה למשתמש כי הוטמן בטלפון שלו אמצעי שעוקב אחר שיחותיו, שומר פרטים מתוכן ומשתמש בהם באופן נוח לה. על פי חוק האזנות סתר, מותר לאדם להקליט אחרים בחשאי, ובלבד שהוא נוכח בשיחה. אדם רשאי לתעד שיחה בסתר רק אם הוא אחד משותפיה. כאשר צד אחד מקליט שיחה של אחרים, ללא ידיעתם ומבלי שיהיה נוכח בשיחתם, עולה חשד להאזנת סתר בלתי חוקית. אם כך אכן נוהגת פייסבוק, עולות שאלות נוספות. האם, למשל, השיחות נשמרות במאגר כלשהו? האם יש לתיעוד שימושים אחרים, פרט לשירות הצעת חברים? 
 

פייסבוק היא נציגה של כבוד בחבר המדינות החדשות. במאה ה־21, מדינה איננה רק זו שהכרנו מאז נולדנו. בעידן הכאוטי, פייסבוק כמוה כמדינה. וגם טוויטר, וגם אינסטגרם, ואף מיקרוסופט וגוגל. אומנם אין להן טריטוריה מסומנת בגבולות ברורים, אבל יש להן הרבה מאוד מעולם המדינות הישנות, ולפעמים גם קצת יותר. אזרחי המדינה החדשה הם כלל משתמשיה ברחבי העולם. יש לה ממשלה, ויש מדיניות, פנים וחוץ. כמובן שיש חוקים, ומי שעובר עליהם, עלול לאבד את אזרחותו. 
 

גם דאע"ש הייתה לרגע "מדינה חדשה". אכזרית ונוקשה, אבל "מדינה". עם ממשלה, וחוקים, ומדיניות, ומטרות. מטרתה הייתה לכונן מדינה מסורתית ודתית, כמו בעבר, במהירות הבזק. השיטות שאימצה גרמו להכחדתה, אבל עד שקרסה, היה למדינת דאע"ש תפקיד מרכזי בחבר המדינות. כל כך מרכזי, שאילץ את המדינות הישנות להתגייס לכלותה.  
 

כמו כל מדינה, גם למדינות החדשות יש סוכנויות מודיעין. הסוכנות הזו בולשת אחר האזרחים, אוספת מידע, ומשתמשת בו לצרכיה. וכמו כל ארגון מודיעין, יש להם גם פאשלות. אחת כזו חשף הסופר ראובן מירן, בעלי ההוצאה לאור נהר. בפברואר השנה איבד מירן את אשתו, שוש, שנפטרה ממחלה. מן הסתם, הזכיר אותה בשיחת טלפון עם מישהו. בפוסט תמציתי ומחויך שפרסם שבעה חודשים אחרי מותה, כתב: "הקמ"ן של פייסבוק נרדם בשמירה. או שיש לו קשרים טרנסצנדנטליים. מציע לי לבקש חברות משושי מירן, נשמתה עדן!".
 

חדשות לבקרים אנו שומעים על מדיניותן הנוקשה של המעצמות הווירטואליות. על הצבירה האינסופית של מידע אישי, מקיף ופרטי, על המשתמשים. מידע זה יאפשר להן בעתיד, ואולי כבר עכשיו, לנחש את מחשבותינו, או לעשות בו שימוש נגד רצוננו, לו רק ירצו. 
 

אם ככה, מדוע המדינה המסורתית אינה פועלת להגן על אזרחיה מפני המדינה החדשה? התשובה פשוטה מאוד. או שהמדינות הישנות משתמשות באותן שיטות כלפי אזרחיהן, או שהן עצמן מפיקות תועלת רבה מן המדינות החדשות. ואיזו ממשלה תצא למאבק בפייסבוק או בטוויטר, אם כל שריה מנהלים עמודים מצליחים ברשתות אלה. 
 

אז אם הזמנתם הביתה טכנאי מכונות כביסה, ואחרי כמה ימים הוא הוצע לכם כחבר אפשרי בפייסבוק - אל תרוצו לנשק את המזוזה. אלוהים לא דיבר אליכם משם. חפשו אותו בטלפון הנייד.