איש טלוויזיה זרה, ווליד עלי, שדר מפורסם באוסטרליה שעורו איננו בהיר דיו, נדרש על ידי מאבטחים בנתב"ג להסיר את לבושו - לפשוט את מכנסיו ולחלוץ את נעליו. לא הסבירו לו מאומה. לא הבהירו לו את פשר הבדיקה החודרנית. לא כיבדו אותו במילות נימוס. הוא המתין רועד מכעס במשך יותר משעה. מדוע הושפל? כנראה משום שהוא מוסלמי. כמותו יש בעולם יותר ממיליארד וגם בארצנו מספר המוסלמים רב. לא כולם מחבלים ושוחרי רע.
עלי נפגע ודיווח על כך למיליוני הצופים בו. המנהג הנלוז הזה של בדיקות חודרניות ופגיעה בכבודם של מי שבאים או נפרדים מארצנו ראוי שיחלוף מן העולם. הוא מעליב ופוגע. הבדיקות הללו, שמלוות בהוראה נוקשה, “עמוד בצד", נמשכות לעתים שעות, עד אשר הנבדקים המופשלים מורשים לעבור את מבצרם של הבודקים – ואז הופכים לכעוסים ושומרי טרוניה ובוודאי מדווחים על החוויה המכאיבה הזו.
עוד מנהג נלוז נהוג במבקשים לצאת או להיכנס לישראל: השאלה חורצת הגורל והמיותרת: “ארזת לבד?". אילו מכונת אמת הייתה מתחברת למשיבים, אין ספק שהייתה מתפרקת מעוצמת השקרים המורעפים עליה. “בוודאי", יאמר הנבדק, “ארזתי בעצמי", כאשר לא הוא אלא בן משפחה אחר היה זה שטרח לאסוף את בגדיו ולכנסם תחת קורת גג המזוודות. “היא הייתה איתך כל הזמן?", שואלים את היוצאים. “בוודאי", אומר הנבדק, כאשר המזוודה הייתה ספונה בחדרו שעות ארוכות בעוד הוא עורך מסע קניות מחוץ למלון.
יש להעביר מן העולם את הבדיקות המשפילות ואת החקירה שאיננה מוסיפה ומעלה דבר. הרי לא אחת אנחנו מתבשרים על טכנולוגיה חדישה שהנבדקים עוברים דרכה וגופם וכל אבריהם חשופים לעינה הבוחנת של מצלמת הסתרים.
הבודקים, אפילו שאינם מצווים על הנבדקים לפשוט את בגדיהם ולחלוץ את נעליהם, לא צוידו בשפע של כללי נימוס מקובלים. דיבורם חד וחותך. הפקודות שהם משגרים לעבר הנבדקים יוצרות תחושה קשה של אי־נוחות, של השפלה. מדוע לא ללוות את הכניסה והיציאה מהארץ בחוויה נעימה ורכה יותר? הבודקים חייבים לדעת כי הם מסכמים את חוויית השהייה של המבקרים בארצנו. אם התחושה של הנוסעים תהיה נוחה, אין ספק שהיא תשרת את תדמיתה הרופסת לא מעט של ארצנו.
אנחנו משוועים לרצון טוב ואהדה לישראל, שכידוע איננה רווה נחת יתר על המידה משכנים קרובים או רחוקים. אזרחי ארצנו שאינם נמנים עם הדת היהודית בוודאי רוצים גם הם שינוי בנוהלי היציאה והכניסה המשפילים מארצם ומולדתם.