במודעת הבחירות הראשונה של בני גנץ הופיעה הסיסמה המרכזית האומרת: “ישראל לפני הכל”. סביר מאוד ששעות רבות חשב הצוות הפרסומי שלו על הסיסמה הזאת. היא פשוטה וברורה: לא אגו, לא אנשים, לא כל השטויות שאנו כל כך רגילים בהן בימים אלה. אצלי, אומר הרמטכ”ל לשעבר, חשובה רק מדינת ישראל. היא מעל לכל ולפני הכל.
דעתי שונה. אני חושב שלפני הכל עומד העם היהודי - והמדינה אחריו. זה נאמר כל כך חזק ומהדהד וחגיגי במגילת העצמאות: “אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל”. הסדר הוא ברור ומעיד על עצמו: קודם כל מדינה של העם היהודי; לאחר מכן מקום הריבונות של העם היהודי, שהוא מקום הולדתו ומורשתו ההיסטורית והתרבותית - ארץ ישראל; ורק לאחר מכן המסגרת - מדינת ישראל.
כל תכליתה של המדינה היא לתת בית לאומי לעם היהודי - לו ולאף אחד אחר. מגילת העצמאות קבעה גם זאת בצורה ברורה: “במדינת הלאום של העם היהודי יהיה שוויון אזרחי ומדיני (במובן פוליטי, הזכות לבחור ולהיבחר) לכולם, בלי שום הבדלי דת, גזע ומין”. אין שוויון בלאום. לא יכול להיות, כי יש לאום אחד.
צחוק ההיסטוריה הוא שעד שנת 1966, מדינת ישראל לא העניקה שוויון לערביי ישראל אלא הנהיגה משטר צבאי במקומות מושבם. ייתכן כי רבים מאזרחי ישראל לא יודעים שעד אותה שנה כמעט כל ערבי שרצה לנסוע מאום אל־פחם לחיפה היה צריך להוציא לשם כך אישור מיוחד מהמושל הצבאי. כן, היו זמנים.
לדעתי, חוק הלאום צריך להיות אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות הקרובה. גישתי היסודית היא שמי שתוקף בחמת זעם את החוק כמכלול הוא זה שתוקע חרב בלבה של מגילת העצמאות, מסיבות שונות ומשונות.
נפוץ ביותר הטיעון כי אין צורך בחוק היסוד הזה כי הרי ברור שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי וביתו הלאומי. “זה כל כך ברור, למה צריך אותו”, שאלו לאחרונה במטה הדרוזי לשינוי החוק את השרה איילת שקד. התשובה שלי היא שצריך גם צריך. למה צריך היה לתת לעם ישראל ולכל העולם את עשרת הדיברות? האם לא ברור שאסור לרצוח? האם לא ברור שצריך לכבד את ההורים?
ועל כך ידוע הסיפור הבא על הרשל’ה, שנזדמן יום אחד לעיירה וראה חנות גדולה ושלט גדול מתנוסס עליה: “פה מוכרים דגים טריים”. בא הרשל’ה לבעל החנות ושאל אותו: “מדוע אתה כותב ‘פה’ בשלט? הרי ברור שזה פה ולא במקום אחר”. הוריד בעל החנות את המילה “פה”. למחרת חזר חכמנו לחנות ושאל: “למה אתה כותב ‘מוכרים’? הרי ברור שאינך מחלק בחינם”. הורדה המילה “מוכרים”. שב הרשל’ה לחנות ושאל: “למה נכתב שהדגים ‘טריים’? הרי ברור שאינם מרקיבים”. הוסרה המילה “טריים”. ושוב חזר חכמנו והקשה: “למה כתוב ‘דגים’? הרי כולם רואים שלא מוכרים כאן בשר”. הורדה המילה ונשאר שלט ריק.
לתפיסתי, כמו שאומרים ששום דבר לא נגמר עד שהוא נגמר, ככה שום דבר לא ברור עד שהוא באמת ברור, בלי צל של ספק. מה שברור היום לא יהיה ברור מחר. ומה שברור בנסיבות מסוימות לא יהיה ברור בנסיבות אחרות. לכן אנחנו כותבים, לכן אנחנו חותמים.