זו לא טעות, זו מדיניות: מגיעה לנו מערכת רפואה אחרת

מערכת הבריאות שלנו חולה. אנחנו לא זקוקים לעוד דוחות ותחקירים כדי לדעת זאת. בשנים האחרונות מסתמנות בה מגמות מדאיגות שחותרות תחת יסודותיה כמערכת איכותית ושוויונית, ועלולות למוטט אותה. זמני המתנה לא סבירים לשירותים חיוניים בצד צפיפות אדירה, מגפת זיהומים מיותרת ועומסים אדירים על הצוותים הרפואיים, אינם מאפשרים לשמור על בריאות הציבור.

פערים גדולים בזמינות ובנגישות לשירותים רפואיים בין מה שבקושי מוצע במערכת הציבורית (במיוחד בפריפריה) ובין אלה שמסוגלים להשיגם באמצעות פרוטקציה או כסף פרטי יוצרים מערכת לא שוויונית, הפועלת לפי יכולת התשלום במקום לפי הדחיפות הרפואית.
 

יש לנו טכנולוגיות מתקדמות, הון אנושי יוצא דופן וחקיקה סוציאלית מבוססת, אז מה קורה כאן? מה שקורה הוא ברור: זו לא טעות, זו מדיניות. מדיניות של הזנחה פושעת, ניהול כושל ותת-תקצוב כרוני שהרעיבו את מערכת הבריאות הציבורית עד כדי קריסתה, לצד ניפוח פושע של המערכת הפרטית דרך הביטוחים המשלימים. ההשקעה הציבורית במערכת הבריאות היא מהנמוכות בעולם המערבי ובהתאמה גם מצב התשתיות. תקינת הצוות הרפואי והיקף המכשור הנדרש אף הם הרבה מתחת לממוצע. לכן אין פלא שהמערכת אינה מצליחה לתת מענה הולם לאתגר האדיר שמונח לפתחה. 
 

מספר המיטות היחסי יורד בהתמדה. התפוסה בחורף מגיעה גם ל־200%. כשהפרמטר היחיד שבו מובילה הפריפריה הוא תמותת תינוקות, וכשרבע מהציבור פשוט מוותר על טיפול רפואי בגלל אורך התור, אין פלא ש־40% מהישראלים איבדו אמון במערכת הציבורית. קבלת שירות רפואי מהיר ויעיל הפכה להישג - במקום לנורמה. מחזה החולים השוכבים במסדרון הפך לסטנדרט.

 

רק עתה זעק ליצמן כי המערכת במצב אנוש וכאילו כלום - הממשלה הוסיפה להשית עליה קיצוצים. ללא החלטה אמיצה על שינוי סדרי העדיפויות והשקעה רצינית ועקבית של הממשלה הבאה - מערכת הבריאות תקרוס אל תוך עצמה. האתגרים עצומים אך הכניעה להם אינה גזרת גורל אלא תוצאה של מדיניות העומדת בסתירה לאחריות המדינה לבריאות תושביה.
 

התוכנית שגיבשנו בסיוע מומחים רבים, ולאחר סיורים בבתי חולים, שואפת לחזק את שני האדנים שעליהם הושתתה מערכת הבריאות הציבורית; השירות הרפואי מבוסס על עקרונות הצדק, השוויון והעזרה ההדדית; ויש להבטיח את אספקתו לכלל הישראלים באיכות, בזמן ובמרחק טובים ומוגדרים ולא רק סבירים. 
 

התוכנית מתמקדת בבעיות השורש של המערכת ומורכבת מארבעה עוגנים: הפחתת עומסים במיון ובמחלקות וקיצור זמני ההמתנה לשירות רפואי דרך הוספת תקנים, קביעת זמני המתנה מוגדרים והרחבת השירותים המקצועיים הניתנים בקהילה; זריקת מרץ לבתי החולים ושדרוגם באמצעות תוספת של מיטות, העמדת מענקי השקעה מבוססי יעדים ושינוי מודל העסקת הרופאים, לצד הגדלת מספר הסטודנטים כדי לענות על החוסר בכוח רפואי וסיעודי; קיצור התורים לרפואה המקצועית והניתוחים באמצעות הגבלת הסדרי הבחירה וקביעת זמני המתנה מקסימליים, ביטול הצורך בטופס 17 והקמת מרכז מידע ארצי; חקיקת חוק סיעוד ממלכתי במטרה להבטיח רשת ביטחון לקשישים באמצעות הרחבת שעות הטיפול, תמיכה גם למשפחה המטפלת והגבלת ההשתתפות העצמית האסטרונומית באשפוז הסיעודי.
 

יש שרים שמדברים חזק־חזק על הצורך לשמור על ישראל. בשקט־בשקט הם שכחו לשמור עלינו, הישראלים. אפשר לשנות, אולם כדי להחליף מדיניות יש לשנות את מי שקובע אותה. יש בידינו תוכנית ברורה, מגובה ביעדים ובתקציבים ריאליים, שתביא למפנה ברמת הבריאות של הישראלים. התרגלנו מהר מדי לא לצפות לכלום מעבר לבינוניות. זה לא חייב להיות כך.