ייתכן כי כבר הסתבכנו במלחמה בצפון, ומאוחר מדי לנסות להציע ראייה אחרת לכל מהלך הדברים ולכלל יחסינו מול איראן וסוריה. כולם מסכימים עם מדיניות התקיפות של “מטרות איראניות” ו”נשק איראני” ו”אלפי מטרות” בזמן כהונת הרמטכ”ל איזנקוט – ואין פוצה פה ומערער, בוודאי לא מתוך המועמדים מטעם עצמם להנהגת המדינה - לא לפיד, לא גבאי (ולפניו לא בוז’י), לא לבני, לא גנץ, לא יעלון ,לא בנט, לא כחלון. ממש אף אחד.
בינתיים, מלחמה חדשה מתרגשת על גבולנו הצפוני, ממש עכשיו, וכבר ספק אם אפשר להרגיע. לי נדמה שאולי אפשר היה לנהוג בעניין זה אחרת לגמרי. לא מלחמה מטעם עצמנו, חס וחלילה, אלא מטעם מדינות סוניות, “הערביות המתונות”, שדוחקות בנו להילחם באיראן במקומן.
אולי כבר הסתבכנו בהבטחות כאלה ואחרות מולן, כמעט כשכירי חרב. ואולי כבר סיכמנו בחלונות גבוהים מאוד, בעיקר מול טראמפ, על אסטרטגיה מול איראן שמחייבת אותנו לנהוג בדרך תוקפנית ולהסתבך, שלא בטובתנו, במלחמה מוקדמת מדי שאולי יכולה להימנע אם ננהג בדרך אחרת.
אגב, משום שהכל אצלנו - בעיקר בימי הבחירות - מתויג לימין ולשמאל; ומשום שערעור על מדיניותה התוקפנית והסף־מלחמתית של ישראל כלפי איראן ודאי נתפס מראש כהתקפה משמאל, אני חייב לומר על עצמי כי אני רחוק מלהיות שמאל ברוב ההקשרים. אני מתנחל, אני נגד מסירת שטחים, מהגולן ועד יהודה ושומרון, ואני בהחלט בעד יחס קשה כלפי מבקשי נפשנו, בכל החזיתות.
אבל כלפי איראן וסוריה דומה שישראל נוהגת בתוקפנות יהירה ומסוכנת, בו־בזמן שבחזיתות הצפוניות אין פעילות מלחמתית מיידית נגדנו - בניגוד למשל לחזית העזתית. סוריה המתבוססת בדמיה במלחמת האזרחים הנוראה לא יזמה שום מתקפה עלינו. חזבאללה בעיקר מפריח איומים בנוסח “אם ישראל תעשה כך וכך, אנחנו נעשה כך וכך”.
ואיומי איראן מגיעים עם הרגעות חלקיות מצד שר החוץ זריף, הרומזות כביכול שאין פני טהרן להשמדת ישראל. וגם אם אני לא מציע בהחלט לקנות את ההרגעות הללו, אולי כדאי בכל זאת להגיע למסקנה אפשרית שאין לאיראן כוונה מיידית כלשהי לתקוף אותנו. לכן הניסיון להקדים מלחמה עם איראן - ונדמה שזה מה שאנחנו עושים בפועל - הוא טעות.
ייתכן , רק ייתכן, שנכון יותר היה מלכתחילה לנסות לעשות מאמץ לפעול מול איראן ומעורבותה בסוריה בדרכים מדיניות - באמצעות רוסיה וארצות הברית. בינתיים סגן שר החוץ הרוסי השמיע מחויבות מרחיקת לכת לביטחון ישראל. חלילה לנו לסכן מחויבות זו בגלל חיכוך אפשרי עם האינטרס הרוסי בסוריה, שעשוי אולי לדרוש מאיתנו לחדול מההתקפות במדינה.
כלומר, ייתכן שנכון היה בעבר, ונכון במיוחד עכשיו, לחתור להסכמה רוסית־אמריקאית ביחס לבלימת ההשתלטות האיראנית על סוריה. הרי הנשיא אסד תלוי ברוסיה והיא יכולה בהחלט לכפות עליו הסכמות שייטיבו עם ישראל וימנעו את התפשטות טהרן בסוריה.