לפני מספר חודשים השתתפתי בכנס של אנשי אקדמיה בכירים מאוניברסיטאות מובילות מאירופה. בכנס שהתקיים באנגליה התבקשתי להציג את הזווית הישראלית במגוון סוגיות שעל הפרק, בדגש על הסוגיה האיראנית והסכסוך הישראלי־פלסטיני. הכנס אורגן על ידי ארגון יהודי־אמריקאי א־פוליטי, שבין השאר מביא אנשי אקדמיה מובילים בעולם לסיור של כשבועיים בישראל, ואחת לשנה מקיים כנס בהשתתפותם.
מטבע הדברים האווירה בחדר לא הייתה תמיד אוהדת לנרטיב הישראלי. אך מה שבלט היה ההשפעה העמוקה של פגישותיהם עם אנשי שוברים שתיקה בחברון, וכפועל יוצא מכך האופן שבו הם תפסו את פעילות צה"ל ביו"ש ואת חוסר הלגיטימיות שלה. הרושם הזה והעובדה שאין פורמט דומה שמציג את הצד השני של המטבע בפעילות צה"ל ביו"ש הטריד אותי מאוד.
חשתי כי חסר ארגון שיאזן את התמונה ויציג את ערכי צה"ל בלחימה וסיפורים אישיים של לוחמים שחוו את הקונפליקט, שמרו על ערכינו ועדיין ביצעו את המשימה. במהלך חיפושי נתקלתי בדוח שפורסם לאחרונה ושנקרא "HUMEN SHIELDS", "מגינים אנושיים". הדוח שמביא את סיפוריהם של לוחמי צה"ל במילואים, מורכב משלושה חלקים: סיפורים אישיים על שימוש בילדים כמגן אנושי ולמטרות טרור; סיפורים אישיים על שימוש בחלשים וחסרי ישע לביצוע פיגועים; ועדויות על תשתיות אזרחיות, דוגמת מסגדים, מרפאות ובתי ספר, שמשמשות לפעילות חבלנית עוינת ולהסתרת אמצעי לחימה.
דרך העדויות האישיות מנסה הדוח לחשוף את הנרטיב האמיתי של לחימת צה"ל, תוך הדגשת ערכי הלחימה והמוסר, שהינם נר לרגלי הלוחמים. הוא לא מנסה לייפות את המציאות אלא מתאר דרך סיפורי הלוחמים את הקונפליקטים והאתגרים שבפניהם הם ניצבים, ופותח צוהר חשוב לממד הערכי־מוסרי של הלחימה.
העובדה כי אין מדובר בפרסום רשמי של מדינת ישראל או של צה"ל, אלא בעדויות ממקור ראשון של לוחמים שהיו שם, מעניקה לטענותיהם משנה תוקף, בעיני.
מי שעומד מאחורי הדוח הוא ארגון "האמת שלי". זהו ארגון אזרחי וא־מפלגתי, המורכב מחיילים וחיילות במילואים, ששם לו למטרה לנסות לחשוף בארץ ובעולם את פעילות הצבא ואת ההקפדה שלו על לחימה לפי ערכי צה"ל והיהדות. הוא מתאר בצורה ישרה, גלויה ואובייקטיבית את המציאות הסבוכה שעמה מתמודדים לוחמי צה"ל, את הסכנות, המורכבויות, הקשיים והדילמות המוסריות הניצבות בפניהם.
הארגון פועל בתקשורת בדגש על הרשתות החברתיות, בהסברה בארץ ובקמפוסים בחו"ל, בקהילות יהודיות, בכנסים בינלאומיים ובפרלמנטים זרים. מארגניו שולחים לוחמים במילואים להרצות בתנועות נוער, בבתי ספר תיכוניים, במכינות קדם־צבאיות ובאוניברסיטאות. בנוסף הם עורכים סיורים לאזרחים ישראלים ולמבקרים מחו"ל ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
# # #
כמי שנמצא בשנים האחרונות בקשר עם גורמים יהודיים בחו"ל ולאחר פגישותי עם אנשי אקדמיה וסטודנטים יהודים ושאינם יהודים בעולם, אני מרגיש כי ההבנה של פעולותינו הצבאיות והמדיניות פוחתת, וכפועל יוצא מכך התמיכה בצה"ל ובפעולותיו נפגעת. לכן אני מצביע על הצורך האותנטי לייצר מסגרות רלוונטיות, אזרחיות וא־מפלגתיות שיעמדו בחזית ההסברה הישראלית בארץ, וחשוב מכך בעולם.
עלינו לבחון איך על כל סיור שמקיימים אנשי שוברים שתיקה, יתקיים סיור של אנשי ארגון "האמת שלי" ודומיו. איך על כל סיפור ועדות אישית של לוחם צה"ל שמציג עוולות וכשלים (וצריך להודות ביושר כי לפעמים ישנם כאלו, אך הם היוצאים מהכלל), ישנו סיפור וישנה עדות שמציגה את הלוחמים שמטרתם לנצח אך תוך שמירה על הערכים ועל המוסר, לעתים תוך סיכון חיים.
האמונה בצדקת הדרך חשובה, והוויכוח הפנימי בישראל ראוי וחשוב, אך אסור לנו להפקיר את זירת ההסברה והתודעה רק לאלו המתנגדים (לרוב מסיבות פוליטיות) ללגיטימיות ולערכי צה"ל ומוסר הלחימה שלו.
ובעניין דומה שקצת חמק מהרדאר שלנו בגלל העיסוק בבחירות: לפני כחודש חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על "חוק המגינים האנושיים", חוק פרו־ישראלי שיזם הסנאטור הרפובליקני טד קרוז. החוק קובע לראשונה כי ניתן להטיל סנקציות על אישים פרטיים וגופים אזרחיים שקשורים או משתפים פעולה עם חמאס ו/או עם חיזבאללה משום שאלו משתמשים במגינים אנושיים לביצוע טרור.
אין ספק כי החוק מציב הזדמנות בפני מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. נקווה שנשכיל ונעשה בו את השימוש הנכון והאפקטיבי. כי כפי שאמר דוד בן־גוריון "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים".
הכותב שימש כרח"ט מחקר באגף המודיעין וכיום סמנכ"ל למודיעין וסייבר בקבוצת "שדמה"