אריה אלדד, התגשמות חלומך היא חלום בלהות עבור יותר מ-60 אחוז מהעם

לו היינו שותפים לאופטימיות של אלדד (גילוי נאות: כחסיד הסיפוח, מבחינתו זו קביעה פסימית), היינו נרגעים, מפסיקים את המסע הציבורי וחוזרים לישון בשקט בידיעה שהפלסטינים שם, אנחנו כאן, ואין סכנה לרוב היהודי ולחזון הציוני. לצערנו השכפ"ץ המדיני הנדון אינו עומד במבחן המציאות.
 

מנהיגינו שינו את טעמם יותר מפעם אחת בנושאים כבדי משקל לא פחות. כך למשל, מנחם בגין לא ויתר על שעל אדמה עד שוויתר על כל סיני; אריק שרון לא פירק אף התנחלות, עד שפירק; ובארבע כהונותיו כראש ממשלה, נתניהו מעולם לא פעל להכנסת כהניסטים לכנסת ולקואליציה, עד שפעל.
 

דוגמאות אלה רק מפריכות את הטענה המוזרה שמה שטרם התרחש - בוודאות לא יקרה. חשוב לא פחות מה כבר קרה ומה עלול לקרות.
 

אשר למה שקרה: לו טרח פרופ' אלדד לעיין במחקר על תהליך הסיפוח והשלכותיו שביצעו עשרות בכירי מערכת הביטחון בעבר, ולצדם בכירי הכלכלנים ומומחים נוספים, היה מגלה שידידיו במחנה הסיפוח ראויים לכל שבח - הם לא בזבזו את שנות כהונתם בממשלת נתניהו הנוכחית. תחת ראש הממשלה, סרבן הסיפוח לכאורה, הם השלימו את התשתית החוקתית והמנהלית להחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון, לצמצום יכולתה של מערכת המשפט לקבוע שסיפוח ושלילת זכויות מהמסופחים מנוגדים לחוק הישראלי והבינלאומי ועוד כהנה וכהנה.

 

אם בכך לא די, ראוי לעיין בסדרת הצעות החוק אשר הונחו כבר על שולחן הכנסת, בחזקת תחרות בין ח"כים "הסיפוח של מי סקסי יותר", ועל כולם גבר מרכז הליכוד בהחלטה פה אחד להחלת החוק הישראלי על כל אזורי ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון. לא במקרה התחרו זה בזה כל מתמודדי הליכוד בפריימריז מי מחויב יותר להעביר חוק סיפוח בכנסת הבאה. לא בכדי הודיע נפתלי בנט שנמאס לו מסיפוח זוחל, או במילותיו: "הגיעה העת לעבור מבלימה להכרעה", ולא בכדי הודיעה איילת שקד שבממשלה הבאה ידרוש הימין החדש את שני התיקים השולטים בנושא: משפטים וביטחון.
 

אבל פרופ' אלדד משוכנע שכאשר כל אלה, והכהניסטים בכללם, יציבו סיפוח "צנוע" כתנאי לכינון קואליציה, יעמוד נתניהו כחומה בצורה: יוותר על הכהונה, ובלבד שלא יסופח ולו גוש קטן אחד לרפואה. 
 

והערה אחרונה לפרופ' אלדד: הסיפוחון הבלתי מזיק, של "רק" גוש אחד, או "רק" שטחי C, מבטיח את התגשמות חלומך - שהוא חלום בלהות לנו וליותר מ־60% מהעם - של שליטה על מיליוני תושבים פלסטינים בכל שטחי יהודה ושומרון.
 

הפרק השני במחקר הסיפוח מסביר מדוע החלטה של כנסת ישראל על חוק סיפוח כלשהו תתקבל בשטחים, באזור ובעולם, כטריקת דלת סופית על הסדר שתי המדינות, תניב תגובה אלימה בשטחים, תביא קץ לשיתוף הפעולה הביטחוני, תביא לקריסת הרש"פ ותאלץ את צה"ל והשב"כ למלא את החלל בטרם ישתלטו כנופיות פשע וטרור ובראשן חמאס. 
 

או אז נעמוד בפני חלום הבלהות הביטחוני והכלכלי של ניהול מיליוני הפלסטינים ומימונם; נאבד את ההזדמנויות האזוריות שרה"מ מעריך, בצדק, את חשיבותן האסטרטגית; ונתקרב אל צומת ההכרעה שבין שלילת שוויון זכויות מהמסופחים לבין הענקתן. בכל דרך שנבחר נימצא כמסכנים את החזון הציוני.
 

איננו טוענים לזכות בלעדית על תבונה ביטחונית ובוודאי לא מדינית. אולי אנחנו טועים בהערכותינו ובמסקנותינו, אך מה אם אנחנו צודקים? מטרת המערכה הציבורית שלנו היא לוודא שהמיעוט הסיפוחיסטי לא יעמיד אותנו בפני עובדה מוגמרת; לוודא שהעם לא יתעורר בוקר אחד למציאות שבה "סיפוחון" מתניע תגובת שרשרת שיצאה משליטה. דיון מקצועי בממשלה ובמערכת הביטחון, דיון ציבורי פתוח והכרעה לאומית נדרשים בטרם מהמרים על עתיד ישראל כמדינה בטוחה, יהודית ודמוקרטית.