יש מכנה משותף אחד לכל 14 הנשים המכהנות כיום כראשת עיר, מועצה מקומית או מועצה אזורית: כולן בלי יוצא מן הכלל שימשו קודם לבחירתן כחברות מועצת היישוב או כפעילות בוועדות המועצה האזורית. ברוב המקרים, הספיקה להן קדנציה אחת, כנראה די מוצלחת, כדי לזכות באמון התושבות והתושבים ולהיבחר לראשות העיר. עינת קליש וטל אוחנה, מרים פיירברג וקרן גרין, שושי כידור ועליזה בלוך, כולן נבחרות ציבור שהצליחו להגיע ללשכת ראש העיר.



ומכאן, בעיני, מגיעה הבשורה הגדולה של בחירות 2018. סיימנו את מערכת הבחירות עם תוספת של יותר מ־200 חברות מועצה ביחס למספרן ב־2013. בסך הכל קרוב ל־500 נבחרות ציבור, כשמחשיבים גם את חברות המליאה במועצות האזוריות. במילים אחרות, יש לנו בערך 500 מועמדות פוטנציאליות לראשות הרשות המקומית בבחירות 2023 כי בשונה ממועמדים גברים, שלעיתים קרובות יותר "צונחים" לתפקיד (כך קרה הפעם בנהריה, נס ציונה, טבריה ומקומות נוספים), נשים מפלסות את דרכן.



כשיצאנו לדרך עם קמפיין "תתמודדי" שנועד לעודד נשים להגיש את מועמדותן לבחירות, קיוויתי שתיווצר גם מודעות ציבורית בקרב המצביעות והמצביעים ביחס לחשיבות התמיכה במועמדות וברשימות מאוזנות מגדרית. התגובות שקיבלנו הוכיחו שזה קרה. גם נשים שישבו על הגדר והחליטו לזנק פנימה, גם כאלה שלא התמודדו אבל הפכו פעילות ומעורבות ובעיקר מצביעות. קרבות צמודים הוכרעו הפעם לטובת נשים, כי דעת הקהל הייתה בעד המהפכה הנשית.
 

האם זה מספיק? כלל לא. 14 מתוך יותר מ־250 רשויות בישראל זה עדיין לא הרבה. אבל זו התחלה, וכדי לראות עד כמה השינוי הזה מרחיק לכת, יש להתבונן בחברה הערבית בישראל: 19 נשים נבחרו לכהונת חברת מועצה ביישובים מעורבים או בעלי רוב ערבי. בחלק מהמקרים מדובר בנשים שעמדו בראש רשימה, דבר שהיה עד לפני כמה שנים בלתי נתפס, ובוודאי בלתי אלקטורלי.
 
מנגד, המגזר הדתי־חרדי בישראל עדיין מצוי בשלבים מוקדמים של התהליך. הבשורה ששימחה את כולנו הייתה כמובן בחירתה של עליזה בלוך לראשות עיריית בית שמש, אבל במרבית הערים בעלות רוב חרדי אין ולו חברת מועצה אחת.
 
אנחנו ערב מערכת בחירות נוספת, שבסיומה אנחנו כבר יודעות שמספר הנשים יקטן. בכנסת הבאה יכהנו פחות נשים מאשר בכנסת היוצאת. את מה שעשינו עם "תתמודדי" בבחירות המקומיות נצטרך לעשות כבר מ־10 באפריל ולמשך ארבע שנים כדי לוודא שהכנסת ה־22 תהיה מאוזנת מגדרית. 60 חברות כנסת, קבענו יעד. אנחנו לא חוששות מעבודה קשה לטווח הרחוק.

הכותבת מכהנת כמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה

אוה מדז'יבוז'. צילום: ענבר מרמרי