פתיחת ארכיון הוותיקן היא צדק היסטורי כלפי שבטים שלמים שנעלמו

אין ספק שפעולה זו של האפיפיור דורשת אומץ רב ופתיחות רבה, וייתכן שהאפיפיור העכשווי, שאיננו בא מהאסכולות האירופיות של האפיפיורים הקודמים, חש יותר ביטחון עצמי מהם בהחלטתו לפתוח פצעים שאינם מחמיאים לוותיקן באותה התקופה.
 

באופן כללי, בפתיחת הארכיונים יש הרבה "אם". עד כמה הפתיחה תהיה טוטאלית, או שמא תהיה סלקטיבית מאוד. אם זו תהיה פתיחה טוטאלית, להערכתי זה יכול לפתוח הרבה כיווני מחקר, שלא היינו מודעים אליהם והיו יותר בגדר השערות מאשר הוכחות. למשל, עד כמה הוותיקן היה מעורב בסחר־מכר עם הגרמנים כדי לנסות להציל את הנכסים שלו במקומות שונים בעולם. 
 

ייתכן גם שיתגלו דברים שכן יחמיאו לוותיקן, או שעשויים להחמיא לוותיקן, אבל אנחנו רוצים את הבירור ההיסטורי. נקודת המפתח תהיה עד כמה הוותיקן מעוניין לשכתב את ההיסטוריה. האם יש כאן ניסיון לשכתב איזושהי אמירה או תובנה שלאו דווקא משקפת את האובייקטיביות?

 

מעבר לזה, אני חושב שלפתיחת הארכיון יש חשיבות גדולה בעולם שלנו הפנים־יהודי, כי ייתכן שזה יוביל לגל של פתיחת ארכיונים הקשורים לכנסייה וארכיונים הקשורים למסירת יהודים בתקופת השואה. זהו אחד הנושאים שנשארו כטאבו. יש ילדים שנמסרו בתקופת השואה לכנסייה ולפעמים הם הנצר האחרון של משפחות שלמות שנספו בשואה. 
 

אומנם האפיפיור פיוס ה־12 אמר לאחר השואה שהנושא סגור וחתום ושהכנסייה לא תפתח אותו, אבל ייתכן שהיום, עשרות שנים לאחר אותה אמירה, עשוים אנשים רבים לגלות שיש להם זיקה לעם היהודי. באיזשהו מקום זה צדק היסטורי כלפי המשפחות הללו, לשבטים שלמים שנעלמו ואולי רק נצר אחד נשאר. לפחות תהיה לו האפשרות לדעת מה מקורותיו. כרגע עדיין מוקדם להתנבא, אבל זו הודעה בעלת משמעות למחקר ההיסטורי.

הכותב הוא ראש המרכז הבינלאומי "שם עולם"