לאחרונה אנו עדים לפריחה תקשורתית של מקצוע “היועצים האסטרטגיים”, משל מערכת הבחירות הנוכחית היא לא בין נתניהו לגנץ ולפיד או בין גבאי לבנט. אפילו לא בין כחול לבן לליכוד, בין העבודה לימין החדש, אלא בין יועץ א’ לאסטרטג ב’.
גילוי נאות: יש מי שמכנים את תחום מומחיותי כייעוץ אסטרטגי, אבל אני מתעקש כי אני רק יועץ טקטי. במדינת היהודים, כידוע, כולם מומחים לאסטרטגיה. אני שמח שמצאתי נישה של מבין בטקטיקה. סתם במה נעשה מחר ולא בעוד שנות דור.
אבל לא בתחום מומחיותי עסקינן אלא בבום התקשורתי, רחב ההיקף, של פעילות היועצים האסטרטגיים. אומנם במשך שנות עבודתי הרבות לצדו של שמעון פרס נהגנו לומר כי כל הצלחה היא “שמעון הקשיב לעצותינו”, ואילו אחרי כל כישלון הפטרנו “שוב הכשיל פרס את יועציו”, אבל האמת העובדתית רחוקה מכך. ליועצים למיניהם, שהם בסופו של יום עוזרים לתחום מסוים, יש תפקיד מאוד מוגבל. כאמור, פעם קראו להם עוזרים ודוברים והיום יועצים, אבל הטרמינולוגיה לא משנה את המציאות. גם חנויות הבגדים הפכו לבוטיקים ולאאוטלטים ובסוף מוכרים שם שמלות, חולצות ומכנסיים.
אחד השיאים בהאדרת תפקיד היועצים היה של אורלי לוי־אבקסיס, שבחרון אפה על שננטשה על ידי גנץ ומפלגתו החדשה טענה כי היועצים של גנץ לא הסכימו. משהו שמזכיר לי את זה שצועק על החותנת כאשר הוא כועס על אשתו. האם מי שעבר מהמורות פוליטיות פנים־ארגוניות אינספור, ושימש כרמטכ”ל, הוא איזה טירון שאינו מבין מימינו ומשמאלו ומובל על ידי עוזרים שלהם סדר יום שונה לחלוטין משלו? בולשיט. גם במגעים לאיחוד רשימות גנץ ולפיד התמקדה התקשורת ביועצים כאילו הם אלה המובילים והמחליטים, ואילו רמטכ”ל לשעבר ושר אוצר לשעבר הם מריונטות, אנשים חסרי חוט שדרה שצריכים קביים פוליטיים באמצעות בעלי משרדי פרסום ויחסי ציבור.
הייתי שותף פעיל (ולעתים מרכזי) במגעים להקמת ממשלה או רשימה חדשה לכנסת, ואני מכיר היטב את הנסיבות. המחליטים הם הקודקודים. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים ולאן ברצונם להוביל. בימי הקמת ממשלת האחדות שרון־פרס שימשתי כמרכז צוות המשא ומתן הקואליציוני מטעם מפלגת העבודה. מולי ישב עו”ד יורם ראב”ד מטעם הליכוד של שרון. אנחנו החלטנו? לא. שרון ופרס החליטו ללכת יחד (כדי לאפשר את ביצוע ההתנתקות). אנחנו עסקנו בשוליים עם מרחב תמרון קטן, כי להחליט לא ללכת יחד לא הייתה אופציה אמיתית עבורנו.
אני זוכר היטב את אחד מלילות המשא ומתן. כאשר קמתי ועזבתי את החדר, לחשה לי דליה איציק, יו”ר צוות המו”מ של העבודה: “יורם, שמעון יהרוג אותך אם המו”מ יתפוצץ”. “אל תדאגי”, השבתי, “לא נפוצץ ולא יתפוצץ”. וכך היה. להגיד שאני הובלתי את הקמת ממשלת האחדות יהיה הגזמה פראית, שהמרחק בינה לבין המציאות כרחוק מזרח ממערב.
ועוד עצה לדור הצעיר של היועצים הכל יכולים, המתהדרים בעוצמתם יוצאת הדופן להוביל מהלכים פוליטיים: התכונה הבסיסית של כל עוזר - סליחה, יועץ - היא לדעת להישאר מאחורי הקלעים. לא להיחשף, אלא אם נבחר הציבור צריך שמישהו ישכב על הגדר עבורו.