בוטים, או יותר נכון, רשתות של פרופילים מזויפים, הם אוסף של חשבונות “בעיתיים” ברשתות החברתיות. חלק מהחשבונות הללו מופעלים בידי משתמש אנושי (לעתים כולם), חלקם מופעלים בידי כלים אוטומטיים (או אותו משתמש אנושי שמפעיל הרבה חשבונות) או כל מיני שילובים שלהם (לעתים אפילו בתוך הודעות של משתמשים רגילים שנתנו לאחרים את היכולת לפרסם מידע בשמם ברשתות החברתיות). הרבה פעמים החשבונות הללו הם של אנשים שלא קיימים. המשותף לכל הרשתות הללו הוא התזמון ושיתוף הפעולה המשמש להדהוד מסרים – בעד הצד שלך או נגד הצד השני.
התחקיר שפורסם אתמול מתבסס על עבודה ארוכה שנעשתה ונעשית על ידי פרויקט הבוטים הגדול, המנסה למפות את אותן קבוצות פרופילים מזויפים/מתואמים. לאורך תקופה ארוכה הובילו נעם רותם ויובל אדם את הפרויקט, ולאחר מכן גם מרכזי הסייבר של אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת תל אביב התגייסו, יחד עם מספר רב של גופי חברה אזרחית, מתנדבים, פרויקט מימון המונים וכו’, כדי לחשוף את אותן רשתות מסרים.
התשובה לשאלה מדוע רשתות הבוטים הן בעייתיות טמונה בסיבה שמפעילים אותן כדי לשחק לנו בתודעה. מי שעוקב אחרי הדרך שבה באות לעולם תיאוריות קונספירציה (מ”כדור הארץ שטוח”, בתור דוגמה יחסית “לא מזיקה”, ועד “הילרי קלינטון קשורה ברשת פדופיליה”), רואה תופעה ברורה מאוד: מי שמתלבט מאוד מושפע מהדהוד המסר של אותה קונספירציה או פייק ניוז. אם רבים מחבריכם בפיד או בוול משתפים סיפורים התומכים באותו מידע שקרי, יש סיכוי גבוה יותר שגם לכם תהיה נטייה להאמין בו. בעוד לפעמים זה רק גורם לך לא להאמין למדע (שזו צרה בפני עצמה), לעתים זה יוצר התנגדות לחיסונים, למשל, ובהקשר הפוליטי זה יכול להביא לתוצאות מרחיקות לכת.
ייאמר מיד שלא כל מי שהצביע לדונלד טראמפ בבחירות האחרונות בארה”ב הוא מי ששיטו בו. אבל די בקמפיין מתוזמן היטב כדי ששיעורי ההצבעה ליריב שלך יהיו נמוכים יותר. הבעיה העיקרית בהתמודדות עם קמפיינים כאלו היא העובדה שכאנשים קל לנו להתחבר למסרים שמופצים בידי חברים שלנו”.
הכותב הוא פרופסור בחוג למדעי המחשב וחבר הוועד המנהל של מרכז חקר סייבר משפט ומדיניות באוניברסיטת חיפה.