סיבה לדאגה: המשבר הכלכלי ברשות הפלסטינית הולך ומתעצם

לאחרונה הפקידה מדינת ישראל בחשבון הבנק של הרשות הפלסטינית כ־600 מיליון שקל מכספי מסים, זאת מתוך תקווה כי הרשות תעשה בהם שימוש לתשלום משכורות. בתגובה החזירה הרשות כעבור ימים בודדים את כל הכסף לישראל, מבלי שעשתה בו שימוש.

מצבה הכלכלי של הרשות בכלל ושל תושבי יהודה ושומרון בפרט היווה מאז ומתמיד גורם משמעותי בהערכת המצב המודיעינית והמבצעית, כנדבך בבחינת המוטיבציה והסבירויות השונות להרגעה או להסלמה. כך מקובל להניח כי מצבם הכלכלי המשופר של תושבי יהודה ושומרון הפלסטינים, כמו גם עשרות אלפי הפועלים העובדים בישראל, מהווה גורם מרסן מביצוע פעילות חבלנית עוינת ומהידרדרות להסלמה, וכי המשך שיפור המצב הכלכלי ומרקם החיים של הפלסטינים ישמר את היציבות הביטחונית. לכן מובן החשש הישראלי מפגיעה במצב זה.

המשבר הכלכלי ברשות הפלסטינית ההולך ומתעצם מהווה אתגר משמעותי וסיבה לדאגה. ברקע החלטת ממשלת ישראל - שהתקבלה לפני זמן רב אך הוחלט לממשה בעקבות רצח אורי אנסבכר ז"ל - לקזז מכספי הסילוקין (מסים הנגבים על ידי ממשלת ישראל ומועברים לרשות הפלסטינית) את הסכומים שמעבירה הרשות למשפחות הפצועים, החללים והאסירים. החלטה זו מומשה מספר פעמים בעבר אך בזמנו חזרה בה מדינת ישראל כעבור זמן קצר מצעדים אלו, עקב החשש מפוטנציאל ההידרדרות המגולם בהם.

אומנם מדובר בקיזוז של סכום לא גבוה, עשרות מיליוני דולרים בכל חודש, אך בתגובה להחלטת ממשלת ישראל החליטה הרשות בצעד מתריס להפסיק לקבל מישראל את כלל כספי הסילוקין, העומדים על למעלה מ־8 מיליארד שקל בשנה, מתוך כ־18 מיליארד סך תקציב הרשות. כפועל יוצא מכך נאלצה הרשות לקצץ כמחצית ממשכורותיהם של פקידיה ובהם גם עשרות אלפי פעילי מנגנוני הביטחון, הפועלים בין השאר בשמירה על הסדר הציבורי, בלחימה בטרור ובשת"פ הביטחוני עם ישראל.

הקיצוץ נעשה כחלק מהכרזתו של ראש ממשלת הרשות החדש מוחמד אשתייה על מצב חירום כלכלי למאה ימים. התוכנית כללה בנוסף את הפסקת המימון לתושבי איו"ש המקבלים טיפול רפואי בבתי חולים בישראל והפנייתם למצרים וירדן, שבהן הטיפול זול יותר אך גם פחות מקצועי. וגם קריאה לחזרה לעבודת האדמה ול"עמידה האיתנה" שאפיינה את החברה הפלסטינית בעתות מצוקה בעבר.

אירוע זה מצטרף למספר סוגיות כלכליות נוספות המשפיעות על המצב בשטח, בהן הקיצוץ בסיוע לאונר"א ובכספים האמריקאיים המועברים לרשות בכלל. בשנים האחרונות נרשמה גם ירידה של למעלה מ־50% בסיוע המערבי המועבר לרשות והוא עומד על מיליארדי שקלים בודדים. בנוסף, דוח הבנק העולמי קבע כי בשנת 2018 הייתה ירידה בצמיחה ברשות והיא עומדת על פחות מאחוז אחד. הבטחות רבות לסיוע מהמדינות התורמות וממדינות ערב השונות אינן מקוימות, והכסף לא מועבר לרשות.

על רקע זה אפשר להבין את קריאתה של תת מזכ"ל האו"ם לעניינים פוליטיים, למצוא בדחיפות פתרון בר קיימא למשבר הכלכלי המחריף ברשות, המאיים להביא לקריסתה. נחמה פורתא יכול אבו מאזן למצוא בהחלטה מהימים האחרונים של המדינות התורמות, להעביר מיליארדי יורו לרשות, אך ייקח עוד זמן עד להגעתם לידי הרשות, אם בכלל.

סימנים של מצוקה

סימנים ראשונים של מרמור ומצוקה כבר נשמעים ברחוב הפלסטיני, כולל בקרב פעילים ממנגנוני הביטחון. המשך המצב הקיים - ועל אחת כמה וכמה החמרתו - עלולים בסבירות גבוהה להוביל להחרפתם. כך, למשל, אבו מאזן עשוי להחליט להמשיך לצמצם את העברות הכספים לפקידים בעזה (מגמה שבה החל לפני מספר חודשים והיוותה גורם מרכזי בהסלמה בין ישראל לחמאס סביב העוטף) באופן שיגביר אף יותר את המצוקה התקציבית ברצועה.

המצב עלול לפגוע במוטיבציה של פעילי המנגנונים לשתף פעולה עם כוחות הביטחון של ישראל ואפילו "לדחוף" את חלקם למעורבות בפעילות טרור. זאת עד כדי התחזקות חמאס ופעיליו בשטחי יהודה ושומרון. לצד זאת ישנו פוטנציאל גובר לעלייה בהפגנות ובהפרות סדר רבות משתתפים ואפילו במעורבות אזרחים בטרור עממי ואחר.

למצב כלכלי מאתגר זה מתלכדים מספר גורמים אחרים - לכאורה אינם קשורים - שביחד מצביעים על פוטנציאל גובר לשינוי המצב האסטרטגי בשטח. במסגרת זו נכון לציין את תקופת הרמדאן שתחל בעוד מספר ימים; את הצפי לפרסום "עסקת המאה" של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בעוד כחודש, שלא משנה מהם פרטיה - מבחינת הפלסטינים מדובר בעסקה רעה ומוטה לטובת ישראל; וכן את הצהרות ראש הממשלה טרם הבחירות בדבר סיפוח שטחי יש"ע והפרסומים על אודות הדרישות הקואליציוניות בנושא. ולבסוף, בשבועות הקרובים נציין את יום הזיכרון, יום העצמאות ויום ירושלים - ימים רגישים מאוד מבחינה ביטחונית גם ללא הנסיבות הנוכחיות.

לצד העובדה, הנכונה כשלעצמה, שהעברת כספים לאסירים ולמשפחות המחבלים איננה ראויה, נכון שנשאל את עצמנו האם פוטנציאל ההידרדרות הגלום בהחלטת הממשלה ומשמעויותיה שווים את ההתעקשות על מימושה בעת הנוכחית. זאת ועוד, מה ההבדל בין ההחלטה הפרגמטית והנכונה כשלעצמה של ממשלת ישראל לאפשר העברת כספים מקטאר לארגון הטרור חמאס בעזה כדי למנוע את ההסלמה בינינו לבין חמאס ברצועה, לבין קבלת החלטה דומה שמשמעותה הפסקת קיזוז כספי הסילוקין המשולמים למשפחות על ידי הרשות הפלסטינית?

במקביל, וללא קשר להחלטות הדרג המדיני בעניין, על שירות הביטחון הכללי וצה"ל להתארגן לשינוי יסודי של המצב בשטח. הן בממדי המודיעין, הן בהיבטי שיתוף הפעולה הביטחוני והאזרחי עם מנגנוני הרשות והן בהיבט המבצעי, בעיקר בהיערכות הכוחות השונים לאירועי טרור מתפרץ כמו גם להתגברות הפרות הסדר והטרור העממי לאורך הצירים ובמעברים.

תקופת המעבר הפוליטית שבה אנו נמצאים הינה הזדמנות להקפיא לעת עתה את קיזוז הכספים ולהזרים "חמצן" לכלכלה הפלסטינית, עד לגיבוש מדיניות כוללת ועדכנית מול איו"ש. בואו נקווה שנעבור את השבועות הקרובים בשקט ובבטחה.

הכותב שימש כרח"ט מחקר באגף המודיעין וכיום סמנכ"ל למודיעין וסייבר בקבוצת "שדמה"