תחושת החמיצות, אינני שותף לה. רצועת עזה מטרידה את ישראל, כמו פצע מוגלתי שאין כל דרך לרפא אותו, מאז הקמתה. עוד בשנות ה־50 יצאו מתוכה, מעת לעת, חוליות טרור, שכל מטרתן הייתה לטבוח ביהודים. הן נקראו אז פדאיון. זה היה כינוי משותף לקבוצות שונות, שלא בהכרח היו קשורות זו בזו, של מחבלים שהופעלו על ידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב. הן הסתננו לישראל כדי לבצע פיגועי טרור.

צה”ל נאבק בהן כבר אז, ללא הרבה הצלחה. אריאל שרון הקים, בהוראת בן־גוריון, את יחידה 101, בין השאר, כדי להילחם בחוליות הטרור שהגיעו מהרצועה. בשנת 1956 יצאה ישראל למלחמה שנקראה אז מבצע קדש. הרצועה נכבשה - ולא בפעם הראשונה - ביחד עם כל חצי האי סיני, אבל לאחר כמה חודשים צה”ל נסוג משם בגל אילוצים בינלאומיים.
 
זה כל הסיפור. אף פעם לא היה לו סוף טוב. במלחמת ששת הימים שוב נכבשה הרצועה. אבל את הטרור בה אי אפשר היה לכבוש. המצרים לא רצו בה במסגרת הסכם השלום, ובשנת 1994 החליט יצחק רבין להפקיר אותה בידי ערפאת ואלפי מרצחיו שהגיעו מתוניסיה. הוא קיווה שערפאת יילחם בטרור העזתי. זה לא קרה, כמובן, אבל כל הגנרלים, מדושני הפנסיות התקציביות ועמוסי העמלות המפנקות, שיושבים על תקן של פרשנים־מטעם ממשיכים להציע לנו עצות עלובות. הם יושבים באולפנים, חמורי סבר, ומנסים למכור לנו פתרונות קסם. אין כאלה; לא ברצועת עזה.

שיגור רקטות מרצועת עזה. צילום: רויטרס
שיגור רקטות מרצועת עזה. צילום: רויטרס

 
ההתנתקות הנואלת מגוש קטיף הייתה עוד ניסיון לקפד את ראשו של הטרור שמכה בנו כמו לבה רותחת שמתגלגלת מהר געש, אבל גם היא לא הועילה. מודעות התמיכה של פורשי מערכות הביטחון השונות בהתנתקות עוד שמורות במערכות העיתונים. ההרכב של הפרשנים משתנה, אבל איכות העצות לא משתנה. הן תמיד עושות לנו רק רע. צריך לנסות, אומרים לנו שרלטני השלום, כשהם עוטים ארשת פנים של יודעי סוד. רק מה, הניסיונות האלה תמיד נגמרו באסון; גם בימי אוסלו האפלים וגם בעת ההתנתקות הנפשעת. זה לא עבד אז, וזה לא יעבוד גם עכשיו. 
 

יציאה משטחים תמיד מולידה טרור. מכאן שגם אין טעם בעוד כיבוש של רצועת עזה, אם אחר כך תבוא נסיגה עם הזנב בין הרגליים. היא בלתי ניתנת לשליטה. תמיד שלטו בה כנופיות טרור, וזה לא הולך להשתנות. היום זה חמאס, ומחר זה יהיה גוף אחר. כך זה היה שם מאז ומעולם. צריך ללמוד לחיות עם זה. להכות בהם, שוב ושוב, זה טוב, אבל אין זה פתרון של קבע. גם מסירת השליטה שם לידי פקידיו של אבו מאזן היא בבחינת ברכה לבטלה. בפעם האחרונה שהם ניסו לשלוט בה הם נזרקו מגגות הבתים אל מותם.
 
וגם, צריך להפנים, אין למקום הרע הזה פתרון מדיני־אסטרטגי. מי שמציע היום לחבר את רצועת עזה ליהודה ולשומרון כדי להקים "מדינה פלסטינית" אחת, קובע, למעשה, מרשם בדוק להתחסלותה של המדינה היהודית. מדינה כזאת תתחבר לירדן, ומשם לעיראק; בואכה איראן. המעבר בין שני החלקים יחצה את ישראל לשניים.
 
את רעיון העוועים הזה צריך להשאיר באולפני הטלוויזיה – ולתושבים, באשר הם, צריך לומר את האמת. לא יהיה פתרון טוב למצוקתם בעתיד הנראה לעין. צריך להמשיך בעשייה. זה מה שישראל עשתה מאז ומתמיד. הטרור אף פעם לא מנע בעדה מלהפוך למדינה נפלאה. משגשגת. אהובה.