המצב כיום הוא שאין מסלול פיצוי לתושבי הדרום, מלבד פיצוי שמשמעותו החזר על שכר עובדים שנעדרו מן העבודה. אולם מכיוון שמדובר במצב מלחמתי מתמשך משנת 2018, מצופה שיוסיפו מסלולי פיצוי נוספים, שכן הנזקים הם מגוונים: אובדן לקוחות, ביטול עסקאות, פגיעה במחזור העסקים לתקופות שונות, גידול בהוצאות שונות, הפסדים, אי־הגעה של ספקים, פגמים בייצור ועוד.
חייבים לאפשר לעסקים הנמצאים בטווח של עד שבעה קילומטרים מהגבול, וכן באזור התעשייה דרום אשקלון, להגיש תביעות במסלול גמיש. זאת כדי לזכות בנזק ממשי, כפי שהיה בעבר. כיום, למשל, עסק שמחזוריו ניזוקו בשל אירועי הלחימה המתמשכים, אך עובדיו לא נעדרו - לא יקבל פיצוי על נזקיו.
יש לציין כי במקרים רבים התשומה העיקרית של העסקים אינה כוח אדם, אלא ציוד ומכונות. לכן פיצוי על שכר של עובד כלשהו שנעדר מן העבודה אינו מכסה על הנזק שנגרם לעסק – אפילו לא במעט.
כמו כן, יכול להיות שבגלל המצב הביטחוני איבדו עסקים לקוחות. לכן פיצוי על היעדרות נקודתית בזמן המלחמה לא מכסה כלל על הנזק שנגרם בשל איבוד הלקוחות או אובדן העסקאות. האפשרות לקבל פיצוי על נזק ממשי היא רק במקרים חריגים של מפעלים שהושבתו 24 שעות או עסקים אחרים שהושבתו במשך שבוע ימים. גם החלטת ועדת הכספים אתמול על גובה הפיצוי לתושבי הדרום לא נותנת מענה לנזק האמיתי שנגרם לעסקים ולמפעלים. שכן, שוב – מדובר רק בפיצוי על שכר בגין היעדרות עובדים. אין ריבוי מסלולי פיצוי, ולכן הרבה עסקים לא יקבלו פיצוי על הנזק האמיתי.
הדבר יוצר אפליה לטובה דווקא לעסקים שהעובדים שלהם נעדרו. שכן, אין פתרון לעסקים שהמחזור שלהם ירד – אף שכמעט לא היו היעדרויות. אין מסלול מחזורים ומסלול נזק ממשי לעסקים ולמפעלים (מלבד תיירנים ודבוראים). לכן מדובר בפיצוי מעוות, שרק מעודד היעדרות עובדים. המטרה האמיתית צריכה להיות שיקום המגזר העסקי ולא עידוד היעדרות. בכל מקרה, מדובר בפיצוי מאוד חלקי וסלקטיבי, שלא נותן מענה לנזקים האמיתיים שנגרמו למגזר העסקי.
הכותב, ממשרד פרופ' דן ביין עורכי דין, הוא מומחה לנזקי מלחמה, פיצויי מלחמה ומס רכוש